עניין של ניסוח: כך שפה יוצרת קהילה מכלילה

במסגרת חודש "פברואר יוצא מן הכלל", שמובילותהחברה למתנ״סיםוקרן שלם זו השנה השמינית להעלאת המודעות הציבורית כי אנשים ונשים - עם וללא מוגבלות - הם חלק טבעי, נראה ושייך מהמרקם הקהילתי, יתקיימו ברחבי הארץ אירועים, פעילויות ותהליכים קהילתיים מגוונים, שמבקשים לחזק שוויון, נגישות ושייכות בקהילה.

מי שמובילה את המהלך היא המחלקה לאנשים ונשים עם מוגבלות בחברה למתנ״סים. מנהלת המחלקה, טליה קריים, מביאה עמה גם חיבור אישי עמוק: היא אמא לשירה, נערה בת 16 עם מוגבלות. "עבורי, 'פברואר יוצא מן הכלל' הוא חיבור בין המקצועי לאישי", אמרה.

"קהילה שרואה את האדם"

"בין האחריות להוביל עשייה ושיח ציבורי, לבין החיים עצמם, בבית ובקהילה. כמנהלת, אני פוגשת יום יום את הכוח שיש למילים, וכאמא לנערה עם מוגבלות אני יודעת עד כמה מילה יכולה לפתוח דלת או לסגור אותה". לדבריה, שפה מכבדת ועדכנית אינה רק עניין של ניסוח, אלא ביטוי לערכים: "כך בונים קהילה שרואה קודם כול את האדם".

כחלק מהמהלך הרחב להעלאת המודעות, מבקשת החברה למתנ״סים להאיר גם את מקומה של השפה, כמרכיב משמעותי בעיצוב תפיסות, יחסים ותחושת שייכות. מתוך ההבנה שמילים אינן ניטרליות, אלא משפיעות על האופן שבו אנשים נתפסים ונחווים בקהילה, גובש מילון מונחים לשפה מכלילה, המציע שימוש מדויק, עדכני ומכבד במילים ובביטויים הנוגעים לאנשים ונשים עם מוגבלות.

הכרה בזכויות שלהם

המילון נשען על ידע מקצועי והנחיות של גופים מוסמכים בישראל ובעולם, בהם האקדמיה ללשון העברית, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, ארגון הבריאות העולמי והאו״ם. לצד הביסוס המקצועי, הוא מבוסס גם על הקשבה לקולותיהם של אנשים ונשים עם מוגבלות עצמם, ומתוך הכרה בזכותם להשפיע על האופן שבו החברה מדברת עליהם ומתייחסת אליהם.

אדם עם מוגבלות (ולא "מוגבל"): המונח מבטא תפיסה הרואה באדם קודם כול אדם. המוגבלות נוצרת פעמים רבות כתוצאה ממפגש בין האדם לבין סביבה שאינה נגישה או מחסומים חברתיים. עם מוגבלות (ולא "בעל מוגבלות"): מוגבלות אינה רכוש או דבר שניתן להעברה (כמו דירה). היא מלווה את האדם לכל מקום, ולכן הוא "עם" מוגבלות ולא "בעל" מוגבלות.

לקות כמאפיין (ולא "לקוי"): המילה "לקוי" רומזת שמשהו באדם עצמו אינו תקין. בפועל, מדובר במאפיין אחד בלבד, בדיוק כמו צבע עיניים למשל. לכן נכון לומר "אישה עם לקות שמיעה".

צרכים אנושיים (ולא "צרכים מיוחדים"): צרכים של אנשים עם מוגבלות (שייכות, ביטחון, אהבה) אינם מיוחדים, אלא צרכים אנושיים בסיסיים של כולנו. האתגר הוא בחברה שאינה תמיד מותאמת ומאפשרת. אדם ללא מוגבלות (ולא "נורמלי" או "רגיל"): שימוש במונח "רגיל" יוצר הבחנה שיכולה לפגוע.