1. מה מניפולטיבי יותר מלספר לנו שהממשלה מקבלת החלטות אמיצות ולא פופוליסטיות בכל הקשור לטיפול במגפה, ובעיקר בצעדים הכלכליים שהיא מחייבת? "אמיצות ולא פופוליסטיות" בהשוואה למי, לממשלת נתניהו? זו ש"סגרה אותנו בבתים" ו"הרסה את הילדים"? זו שקיבלה כותרות "מחדל" ו"כאוס" בכל בוקר? זו שספרו לה את המתים מדי יום? זו שאנשי התרבות, העצמאים ובעלי העסקים התארגנו להפגנות נגדה, וזעקו נגדה בטלוויזיה בכל ערב? זה היה הכל חוץ מ"החלטות פופוליסטיות", ואותם אנשים שמחו נגדן אשתקד - מתגעגעים אליהן היום.
וכי איזה אומץ בדיוק נדרש מראש הממשלה בנט ומשריו, כשהם מקבלים את ההחלטה הפופוליסטית באמת - לפתוח הכל, להסיר כל הגבלה - כשהכל לכאורה, על הנייר, גן עדן פורח ותמונת ניצחון? בחיים האמיתיים משפחות קוברות את מתיהן, בתי החולים נאנקים תחת עומס בלתי אפשרי, מערכת החינוך ממררת את חיי תלמידיה ומוריה, עסקים קורסים, עצמאים נאבקים על שרידותם - ומרבית כלי התקשורת מגויסים להגנה הרמטית על הממשלה ולאספקת יח"צ נוטף חנופה לעומדים בראשה. איזה אומץ צריך כדי להיות אתרוג?
2. אבל יש גבול גם להכחשת המציאות ולטשטוש האמת, וגל עליית המחירים המופרע וחסר הפרופורציות מאיים כבר ליצור סדקים בחומת המגן התקשורתית. בשערי העיתונים כבר מספרים ש"יקר לנו", אבל, הפלא ופלא, מאמצים את הקו הממשלתי: זו לא הממשלה אשמה, זו החזירות של בעלי ההון. כוונו את החיצים ליצרנים, לרשתות השיווק - רק לא למי שמנהלים את המשק. כשיש הצלחות - זה בזכותם; כשהקונספציות חסרות האחריות קורסות - זו "היד הנעלמה" של השוק החופשי.
"מרד צרכנים" בעידוד הממשלה הוא ספין, והוא חסר אחריות ברמת הסולידריות החברתית, ממש כמו עוגות במקום לחם; מסיתים את האזרחים באופן פחדני נגד יצרנים ומשווקים, במקום להתמודד עם ההשלכות של מדיניות כלכלית חסרת אחריות, מנותקת ובעיקר חסרת חמלה, בהובלה של אביגדור ליברמן ואורנה ברביבאי, בהנהגה של יאיר לפיד ונפתלי בנט. לפיד, שהצטלם באפוד צהוב והתרוצץ במרכולים בחו"ל כדי להוכיח כמה יקר פה, מנהל תוך חצי שנה את אחד מגלי ההתייקרות הגדולים שהיו פה, ונפתלי בנט, שהבטיח סינגפור - הביא לנו אינפלציה. "לא יודעת לשיר - יודעת להוריד מסים", הבטיחה איילת שקד על שלט חוצות. ובכן: יודעת גם יודעת להוריד עלינו עוד ועוד מסים.
3. אז אחרי שאיילת שקד הסבירה לנו שצריך להכיל את המתים, מגיע בנט ומבקש שנכיל גם את העניים. אין דרך אחרת להסביר את זה: מחירי החשמל עולים יותר מכפי שהתחייבה שרת האנרגיה - שישה במקום חמישה אחוזים - וזה עוד יחריף, כי היא נחושה להקפיא מתן רישיונות לקידוחי חיפוש גז דווקא כשהביקוש העולמי עולה. ומי ישלם על התחביב הסביבתי החדש? אתם. מעכבים רכש ביטחוני כדי לקדם תעמולה על שחיתות ביטחונית, ומחליקים לעצמם התייקרות שערורייתית - מחדל כלכלי של ממש בכספי הציבור שלנו - בעלות של יותר מארבעה מיליארד שקלים. בכסף הזה אפשר לכסות את הנגב בפסטה, לא רק בחיבורים לחשמל.
בהתחלה עוצרים פיצויים ומתווי חל"ת, כי חיים באשליה שאין סגר. אך בפועל חלק אדיר מהציבור מבודד, ואחרים חוששים וזורקים המוני אזרחים למים הקרים בלי שום גלגלי הצלה. כשהם מעיזים לומר משהו, שולחים אותם בזלזול לחפש מקצוע אחר.
אנשים בוכים, ושר האוצר מסתובב עם חיוך של חתול וכוס יין לבן ביד, ומספר שהכל גן עדן. אחר כך, ועל בסיס העמדת פנים ש"הכל פורח" ו"כולם מאושרים", מקבלים עוד ועוד החלטות כלכליות חסרות היגיון מעשי, והתוצאה היא התייקרות שלא נעצרת, אינפלציה וסקטורים שלמים במשק שמאבדים ביטחון קיומי. מקבלים החלטות על בסיס אג'נדות אופנתיות - כמו מיסוי כלים חד-פעמיים או עצירת קצבאות - כשברור לאילו שכבות מדובר במכה קטנה בכנף, ועבור מי מדובר בגזרות מוות כלכליות.
4. הממשלה ויתרה על החמלה. תגידו מה שתרצו על ממשלות נתניהו, ותאשימו אותן בכל צרות העולם. העובדה היא שבימים של חוסר ודאות - הממשלה הקודמת אמרה "לא!" להכלת מתים ולהכלת עוני. נכון, בעלי עסקים נקלעו לקשיים, אבל הכיוון היה ברור: לשמור ככל האפשר על הבריאות של כמה שיותר אנשים, ולפרוס רשת ביטחון כלכלית. החברה הישראלית הייתה מלוכדת תחת ציווי מוסרי ברור: אף אחד לא נשאר מאחור; לא אוכלוסיות בסיכון, ולא האשכולות הנמוכים.
המצב השתנה בממשלה הזו. זה כיף לחזקים וליציבים שבינינו. הם יעמדו בגל הזה והם לא רוצים שמשהו יפגע להם באשליית החיים הנורמליים. והממשלה הזו היא בעיקר ממשלתם של היציבים; המעמד הבינוני-גבוה, שמשגשג בין רמת החייל לרעננה, בין רמת אביב ג' לכיכר רבין. איפה החלשים, הפריפריה, העובדים, הנזקקים? הם לא נספרים יותר. באופן פרדוקסלי, גם לא על ידי ממשלה שחברות בה שתי מפלגות סוציאליסטיות. טוב שגם זה בחוץ; שאזרחי ישראל יודעים מאילו חומרים עשויים מרב מיכאלי וניצן הורוביץ, ראשי העבודה ומרצ. כמה זעם הם שפכו על עמיר פרץ ועל איציק שמולי, שהעזו להיכנס לממשלת נתניהו. בחשבון הסופי - פרץ ושמולי לא השתמטו. הם היו שם בשביל החלשים. ומה מיכאלי והורוביץ עושים בזמן הזה? דואגים להעלות טמפרטורה ברכבת ולהכניס טיפולי קול לטרנסג'נדרים לסל הבריאות. השמאל החברתי בתפארתו. ניתוק מוסרי מימין, ניתוק חברתי משמאל, והשינוי הגדול אכן הגיע: איבדנו את הלכידות החברתית, כי ממשלת ישראל ויתרה על החמלה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו