חברי הממשלה | צילום: אורן בן חקון

מגיפה של צביעות

מי שאחז בספרון לתלמיד "איך לנצח מגיפה" עומד חסר אונים מול הזן החדש • ולאן נעלמו צורות הסיקור הפופולריות כשהיה מדובר בממשלה בראשותו של נתניהו?

יכול להיות שאחת מתופעות הלוואי של הקורונה, או לפחות של זן הדלתא, היא שכחה לטווח קצר? עד עכשיו לא ראיתי נתון שכזה, אבל לפחות בתופעת סיקור המגיפה אי אפשר שלא להבחין בשיטות שנשכחו להן, השוואות מעניינות, ואפילו דרישות למיגור על ידי מי שהיום אוחזים בהגה ביד אחת, ובספרון הוראות הפעלה ביד השנייה.

ציבור גדול רואה איך ממשלה שלמה, ואדם ששיווק את עצמו כמומחה עולמי להבסת מגיפות, עומדים חסרי אונים מול הזן החדש, מגיבים באיטיות לתהליכי התפשטות המגיפה, שכבר היה צריך להיות ברור איך מגיבים אליהם מניסיון עבר, ורק מתווכחים ומאפשרים למה שהם קראו "אוטוסטרדה של וראיינטים" לעבור בכיף בנתב"ג.

אבל יכול להיות שכולנו שכחנו איך מסקרים מגיפה כשממשלת ימין, ובראשה נתניהו, מנהלת מאבק נגדה? הבה ניזכר בשתי צורות סיקור פופולריות שנעלמו פתאום:

א. "למה אנחנו לא ניו זילנד?" מי זוכר את ימי ההשוואה למדינות מרוחקות אך אטרקטיביות, כשרוצים לייצר אווירת "הנה, במקום אחר בעולם ממש מנצחים את הקורונה"? לאן נעלמו ניו זילנד וראש ממשלתה הנערצת ושכנתה אוסטרליה, ששמענו עליהן יום-יום? יכול להיות שאותן מדינות קורסות תחת נגיף הדלתא פתאום, ושבאחת מהן הוכנס הצבא לפרברי סידני, והן כבר לא נוחות להשוואה? איפה הימים שבהן התקשורת הייתה מסובבת את הגלובוס, ונעצרת על המדינה הכי נוחה מבין 250 מדינות כדי לייצר השוואה שתביך את ישראל? התשובה נחלקת לשניים: בישראל הוקמה ממשלה שאסור להפריע לה, ויש להמשיך ולעטוף אותה בקמפיין תדמית חיובי של עשייה מחויכת. והפרט השולי - ישראל כבר לא נמצאת אפילו קרוב למדינות שמטפלות כראוי בקורונה. ממשלת ישראל המחויכת קיבלה מדינה של 9 מיליון איש, עם כמות נדבקים יומית שאפשר לספור אותה על אצבעות יד אחת, והיום היא לא מוצאת את הידיים והרגליים כשהיא מנסה לספור כמעט 4,000 נדבקים ביום.

ב. "למה לא סוגרים את בני ברק?" רוצים עוד פגיעה בזיכרון לטווח קצר? קבלו: מי זוכר את ימי הפניית האצבע המאשימה לטבלת הערים והיישובים שנצבעו באדום? טבלה שנשלפה אך ורק כשהיישובים כללו ערים חרדיות ויישובים ערביים, כדי לסמן לציבור הישראלי "הנה האשמים, סגרו אותם"? כולנו זוכרים את הטבלאות כשבראשן בני ברק, בית"ר עילית, בית שמש ואום אל־חארטה. הציבור המוסת, מומחה הקורונה שהובא במיוחד מרעננה ומקהלתו הצווחנית דיברו אז על סגרים דיפרנציאליים. היכן הדרישה לקיים סגרים שכאלו היום? יכול להיות שאין כזו בשל העובדה שכבר לא מעט זמן היישובים האדומים והכתומים כוללים בעיקר יישובים חילוניים, ערים מהמרכז, ערי המצביעים לגוש הריפוי והדיחוי?

אתם מוזמנים לצחוק מהרעיון המופרך שאני מעלה פה, שהרשימה תכלול יישובים כמו רעננה, גבעתיים ותל אביב, ושמומחה הקורונה וממשלתו יקראו לקיים סגרים, או אפילו תווים שמחים "דיפרנציאליים". מעניין באיזה עמוד בספרון לתלמיד "איך לנצח מגיפה" מדברים על צביעות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...