מערכת הבחירות לכנסת, שתיערך ב-27 באוקטובר 2026, מסתמנת כמרוץ פתוח וצמוד בין הליכוד למפלגת "ישר" של גדי איזנקוט. הסקרים מצביעים על פערים קטנים בין השתיים, לצד היעדר רוב ברור לאחד הגושים והערכה כי הדרך להקמת הממשלה הבאה תעבור דרך שורה של מפלגות בינוניות וקטנות.
>> מתחם בחירות 2026 של "היום" <<
משה קלוגהפט על הטעויות של נתניהו והאופוזיציה // צילום: עמוד הפייסבוק של משה קלוגהפט
במערכת הפוליטית נערכים לתרחישים שבהם לא לגוש הימין ולא לגוש השינוי הציוני יהיו 61 מנדטים. האפשרויות הנבחנות נעות בין ממשלה לאומית רחבה, ממשלת שינוי שתזדקק לתמיכה ערבית, חיבורים מחודשים בין מפלגות משני צדי המפה או המשך כהונתו של נתניהו כראש ממשלת מעבר.
לצד המאבק על ראשות הממשלה, כמה מהמפלגות מתמודדות עם שאלות שיכריעו את עתידן: היחלשות "ביחד" של בנט ולפיד, כוחן של ישראל ביתנו והדמוקרטים, משבר הגיוס שמטלטל את המפלגות החרדיות, המאבק על הקול הערבי ומצבן של מפלגות הנמצאות סביב אחוז החסימה.
לקראת הבחירות ב-27 באוקטובר 2026, מפלגת הליכוד נאבקת על המקום הראשון מול מפלגת "ישר" של גדי איזנקוט, כשהיא נעה בסקרים סביב 22-25 מנדטים.
ברקע ההערכה הפנימית בסביבת נתניהו כי הסיכוי להשגת 61 מנדטים לימין נמוך, משנה ראש הממשלה אסטרטגיה: זניחת ההבטחה ל"ממשלת ימין על מלא" ומעבר לסיסמה של "ממשלה לאומית רחבה".
במקביל, השטח הליכודי בוער בעקבות מהלכי נתניהו להרחבת השריונים ולצמצום השפעת המתפקדים, במטרה לדחוק מהצמרת דמויות "מרחיקות מצביעים", דוגמת טלי גוטליב.
היעד האסטרטגי הכפול של נתניהו הוא מניעת עריקות והבטחת גוש חוסם, שימנע מגוש השינוי להרכיב ממשלה ויאפשר לו להמשיך כראש ממשלת מעבר, או לכפות את כניסתו לממשלת אחדות למרות זעם המצביעים על חקיקת הבזק טרם פיזור הכנסת.
מפלגת "ישר" בראשות הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט, שהוקמה לאחר פרישתו מ"המחנה הממלכתי", מסתמנת כהפתעת הבחירות כשהיא נעה בסקרים סביב 22-23 מנדטים ואף עוקפת לעיתים את הליכוד.
המומנטום הנוכחי ממצב את איזנקוט כראש גוש השינוי וכמועמד מוביל לראשות הממשלה מול נתניהו, תוך הצגת יעדים כמו חוק שירות לכולם וקליטת מיליוני עולים.
עם זאת, מאחורי הקמפיין המוצלח מסתתר מלכוד פוליטי ברגע האמת: תרחיש שבו לגוש השינוי הציוני לא יהיו 61 מנדטים.
אף שכרגע איזנקוט שולל ישיבה עם המפלגות הערביות בטענה שאינן עומדות בתנאי היסוד שלו, הוא עשוי לחתור לפשרה מול מנסור עבאס כדי להקים ממשלה בתמיכתו - מהלך שיעמיד למבחן את שותפיו מימין לגוש, ויכריע בין חבירה לתמיכה ערבית לבין חתירה לממשלת אחדות עם הליכוד.
הרשימה המשותפת "ביחד", שהוקמה באפריל 2026 כאיחוד בין "בנט 2026" ל"יש עתיד" של יאיר לפיד, חווה בלימה במומנטום.
היא נחלשה בסקרים לרמה של 15-16 מנדטים, לאחר שסירובו של גדי איזנקוט להצטרף אליהם אפשר לו לעקוף את נפתלי בנט בסיבוב ולהפוך למוביל גוש השינוי.
בעוד שלפיד הבטיח את הישרדותו הפוליטית אך מסתכן במחיקת מותגו העצמאי, בנט נקלע למלכוד אסטרטגי: אובדן קולות "רק לא ביבי" לטובת איזנקוט דוחק אותו ממעמד הטוען לכתר לתפקיד השותף הזוטר.
לקראת יום הבוחר, בנט יצטרך להכריע בין כהונה כ"גלגל" בממשלת מרכז-שמאל שתישען על תמיכת המפלגות הערביות, לבין חזרה דרמטית לגוש הימין ושיבה לחיקו של בנימין נתניהו תמורת הבטחה לרוטציה בראשות הממשלה.
מפלגת "הדמוקרטים", שנוצרה מאיחוד העבודה ומרצ בראשות יאיר גולן, מסתמנת כסיפור הצלחה עם נתונים יציבים של 9-10 מנדטים בסקרים - הישג דו-ספרתי פוטנציאלי לפתק "אמת" שלא נראה כמותו יותר מעשור.
המפלגה מציגה קו התומך בהסדר מדיני, ביקורת חריפה על המלחמה ונכונות לשיתוף פעולה עם המפלגות הערביות.
אולם, הזינוק הפוליטי מציב בפני גולן פרדוקס קשה: ככל שהמפלגה גדלה, כך גובר החשש של שותפיו הפוטנציאליים במרכז-שמאל מחבירה למי שנתפס בעיניהם כ"קיצוני".
בתרחיש של הקמת ממשלת אחדות רחבה, הדמוקרטים עלולים להיפלט לאופוזיציה חסרת שיניים. גולן, שכבר סימן את תיקי המשפטים, החינוך וביטחון הפנים, עשוי לגלות שדווקא כוחו האלקטורלי המחודש יהפוך למכשול שימנע ממנו השפעה ביצועית בממשלה הבאה.
מפלגת "ישראל ביתנו" בראשות אביגדור ליברמן שומרת על יציבות בסקרים סביב 10 מנדטים, תוך התבצרות בעמדותיה נגד שילוב חרדים בקואליציה ללא חוק גיוס משמעותי.
כדי לשפר עמדות, הוא מציג רשימה אטרקטיבית הפונה לאנשי הציונות הדתית וממצב אלטרנטיבה ימנית לגוש השינוי.
בליכוד משתעשעים בהערכה כי ליברמן עשוי לשוב לגוש הימין, אך תרחיש ריאלי יותר במערכת הפוליטית הוא ניסיון "לעשות בנט" - ניצול כוחו כפתק הכרעה כדי לתבוע את ראשות הממשלה ברוטציה משני הגושים.
אף שליברמן מכחיש זאת בתוקף, ההערכות הן כי ברגע האמת הוא יסכים לכל קומבינציה - כולל ישיבה עם נתניהו - ובלבד שהדבר יבטיח לו את ההנהגה ויוביל להקמת ממשלה ללא המפלגות החרדיות.
מפלגתו של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר שומרת על יציבות יחסית ונעה בין 8 ל-9 מנדטים בסקרים האחרונים, אך בסביבתו מכוונים הפעם למספר דו-ספרתי.
בן גביר, שרק לפני חמש שנים היה דמות שוליים שלא הצליחה להיכנס לכנסת, זוכה כיום לתמיכה אדירה בקרב הצעירים ומצליח להביא לחיקו גם מצביעי ש"ס מסורתיים המאוכזבים מהקו של אריה דרעי.
לקראת הבחירות נרשם מהלך אסטרטגי מסקרן בצמרת: ראש המטה של בן גביר, חנמאל דורפמן, התפטר מתפקידו וירוץ לכנסת כמועמד המפלגה לשר לביטחון לאומי - תיק שעליו הצהיר יו"ר המפלגה שלא יוותר.
ובן גביר עצמו? יש מי שמעריך שהוא כבר סימן את המטרה הבאה - משרד הביטחון. זה אמנם נראה מופרך, אך המפלגה נשארת שותפה מרכזית ותהווה את אחד השחקנים המשמעותיים ביותר בקביעת הרכב הקואליציה הבאה.
מפלגת הציבור המזרחי-חרדי בראשות אריה דרעי נעה בסקרים האחרונים סביב 8 מנדטים ונמצאת בשפל של תמיכה ציבורית, לאחר שבבחירות הקודמות הגיעה למספר דו-ספרתי של מנדטים.
המפלגה, שהיא חברת קואליציה ותיקה התומכת בממשלת נתניהו, מוצאת את עצמה מתמודדת עם משבר הגיוס על סטרואידים ולכודה בתנועת מלקחיים פנימית.
מצד אחד, הרבנים והציבור החרדי-ספרדי מצפים מש"ס להסדיר את מעמד לומדי התורה באמצעות מהלכים כמו "חוק יסוד: לימוד תורה".
מצד שני, החלק המסורתי במצביעי המפלגה - אותם דתיים-מזרחיים שמתגייסים לצה"ל ועובדים - מאוכזב מאוד מדרעי, שמגלה קו כמעט אנטי-ציוני.
במצב זה, דרעי מבין שאין לו ברירה אלא להמשיך ולהיצמד לנתניהו, ומכוון את הקמפיין להדגשת המאבק במי שנתפסים כאויבי הציבור החרדי: היועמ"שית ומערכת המשפט.
כל עוד חוקי הפטור מגיוס ייפסלו בידי בג"ץ, גוברים הסיכויים של דרעי לשמור על כוחו ולא לאבד עוד מנדטים לאיתמר בן גביר או למצביעים שלא ייצאו כלל מהבית.
מפלגת יהדות התורה שומרת על יציבות יחסית בסקרים האחרונים ונעה בין 8 ל-9 מנדטים. אלא שקצת כמו אחותה המזרחית, היא סובלת מאכזבה גדולה של מצביעיה.
זו הייתה אמורה להיות הקדנציה הגדולה של עולם התורה, וממשלת הימין על מלא הייתה אמורה להסדיר סוף סוף את הפטור מגיוס.
אלא שבסופו של דבר, אף אחת מההבטחות לחרדים לא התממשה: תחילה הקואליציה התרכזה בקידום הרפורמה המשפטית, ואז הגיע 7 באוקטובר, שחיסל את האפשרות להסדיר את הפטור מצה"ל.
ברחוב החרדי יש כעת סנטימנט שלילי מאוד נגד נציגי הציבור, שהביאו להרעה במצבם של המצביעים שנותרו ללא מימון מהמדינה, או גרוע מכך - תחת איום מעצרים.
ההערכה היא שלמרות הכל יהדות התורה לא תיפגע יותר מדי אלקטורלית, אך גפני וגולדקנופף יודעים שלא יקבלו מהאופוזיציה יותר ממה שקיבלו מנתניהו.
השאלה היא מה תעשה המפלגה עם כוחה הפעם, והאם אחרי שנים של היצמדות לגוש הימין, יהדות התורה תחזור לתפקידה ההיסטורי כלשון המאזניים.
חד"ש-תע"ל נעה בסקרים סביב 5-6 מנדטים.
הרשימה המשותפת, שככל הנראה חוזרת עם בל"ד אך ללא רע"ם של מנסור עבאס, ובהנהגה חדשה בראשות יוסף ג'בארין ואחמד טיבי, מתמודדת עם כעס ואדישות ברחוב הערבי נוכח גל האלימות הגואה ותחושת חוסר אונים פוליטי, דבר שצפוי להותיר את אחוזי ההצבעה נמוכים במיוחד.
למרות שאיפת תע"ל "לעשות דברים שלא נעשו בעבר", נוכחותה של בל"ד הלאומנית פוסלת הצטרפות רשמית לקואליציה ציונית.
במקום זאת, האסטרטגיה המסתמנת היא תמיכה מבחוץ: מניעת גוש חוסם מנתניהו והצבעה בעד הקמת ממשלה חלופית כדי למנוע ממנו לכהן כראש ממשלת מעבר.
מדובר בעמדת מפתח קריטית, שכן ללא המפלגות הערביות גוש השינוי הציוני אינו מגיע ל-61 מנדטים ברוב הסקרים, וכעת נותר לראות אם איזנקוט ובנט יסכימו למהלך.
מפלגת רע"ם בראשות מנסור עבאס, המזוהה עם הזרם השמרני בציבור הערבי ומתמקדת בנושאים חברתיים-כלכליים ובמלחמה בפשיעה, נעה בסקרים האחרונים בין 4 ל-6 מנדטים.
בניגוד למשותפת, עבאס מצהיר באופן ברור שהמטרה שלו היא להיות הפעם חלק מקואליציה בכל מקרה - ואולי אף חבר בממשלה.
כדי להכשיר את המהלך, עבאס מתכוון להציג הפעם רשימה פחות "בעייתית", שתציג נציגים הדוגלים בקו השותפות שלו, לצד התנתקות ממועצת השורא.
כרגע, מרבית מפלגות גוש השינוי שוללות את האפשרות להישען עליו כאצבע ה-61.
עם זאת, מנדטיה של רע"ם עשויים להוות גורם מכריע - תמיכתה מבחוץ עשויה להידרש כדי לאפשר לגוש המתנגד לנתניהו לחצות את רף 61 המנדטים, ואם וכאשר הוא יהיה הגרוש ללירה - השותפות מימי ממשלת השינוי עשויה לשוב לחיים.
מפלגת "הציונות הדתית" בראשות בצלאל סמוטריץ' התייצבה בשבועות האחרונים בסקרים על 4-6 מנדטים, זאת לאחר כשנה שבה שהתה מתחת לאחוז החסימה.
השיקום האלקטורלי מיוחס למהפכה שהוביל סמוטריץ' כשר במשרד הביטחון, ולא לכהונתו השנויה במחלוקת במשרד האוצר.
מנגד, המפלגה מתמודדת עם אכזבה וביקורת מצד מצביעיה בשל עמדתה בעד חוק הפטור וההשתמטות החרדית, רקע שהוביל לעזיבת השר אופיר סופר.
כדי למנוע אובדן קולות, נתניהו ככל הנראה לא יאפשר ריצה נפרדת מבן גביר. בליכוד נערכים למתן שריון טכני לאנשי סמוטריץ', וייתכן שגם להצנחת עופר וינטר.
נראה ששר האוצר המכהן לא ירוץ לבד וישרוף קולות, אך השאלה אם יוותר שחקן מרכזי או שמא יידחק לפינה בממשלה לאומית רחבה - נותרה פתוחה.
מפלגת "כחול לבן" בראשות בני גנץ ספגה עזיבות בולטות, בהן גדי איזנקוט וחילי טרופר, ונמצאת בסקרים מתחת לאחוז החסימה, עם כ-2%-3%.
גנץ ניהל מגעים לאיחוד עם יועז הנדל ועם דדי שמחי שלא צלחו, בין היתר סביב המחלוקת על שיתוף פעולה עם המפלגות החרדיות, אך החיבור שעדיין אפשרי עם שמחי עשוי לטרוף את הקלפים בהמשך.
הסקרים מראים ביקוש נרחב למפלגת "הגוש השלישי" שתכפה אחדות, אך גנץ אינו מצליח לתרגם זאת למנדטים.
בכחול לבן מתכוונים לרוץ עד הסוף ולחפש חיבורים, וההערכה היא שהם ישתלבו באיחודי הגוש השלישי.
גנץ ממשיך לקדם את הרעיון של "ממשלה ציונית רחבה" שאינה נשענת על חרדים וערבים, ומחזיק בנכסים של מפלגה עם שמונה מנדטים ומימון מפלגות נדיב של מיליוני שקלים.
מפלגת "יסודות ישראל", שהורכבה ממפלגת "המילואימניקים" בראשות יועז הנדל יחד עם ח"כ חילי טרופר שפרש מכחול לבן, צולחת בינתיים את אחוז החסימה בסקרים האחרונים, אם כי חלקם מראים שהיא עדיין נעה סביבו ומתחתיו.
לרשימה הצטרפו גם שירה שפירא, אמו של ענר שפירא ז"ל, ואליסף פרץ.
החיבור נולד לאחר שמגעים בין הנדל לבני גנץ נכשלו עקב דרישת הנדל להתחייבות שלא לשבת עם המפלגות החרדיות.
מנגד, טרופר מציג שלילה מוחלטת של ישיבה תחת נתניהו, והשניים חגגו השבוע את האפשרות שהסתמנה להקמת ממשלת שינוי צרה ש"תדאג למשרתים ולא למשתמטים".
סביר להניח שהם יתמזגו לתוך האיחודים של הגוש השלישי, אם וכאשר יקום.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו