איזנקוט מתחזק, בנט בשפל - והאם הנדל-טרופר עוברים? סקר "היום"

מאחורי הקלעים מרתון הפגישות וההצעות בעיצומו - גלעד ארדן, יולי אדלשטיין, איילת שקד, בני גנץ, דדי שמחי, יועז הנדל, חילי טרופר ומפלגות קטנות בפוטנציאל, כמו "אל הדגל" ו"הרבעון הרביעי", מנהלים מגעים מקבילים ולעיתים צולבים.

גורם המעורה בפגישות מתאר זאת כך: "12 מתמודדים מתווכחים על שיבוץ בשני המקומות הראשונים במפלגה". עם זאת, הוא מוסיף באופטימיות מסוימת כי הדדליין מחייב תוצאות - ובקרוב. כבר בשבוע הבא צפויה הכנסת להכריז על תאריך לבחירות, וממנו יתחיל המרוץ הרשמי אל לב הבוחר. לא עוד סקרי אווירה אלא תכלס: מי מתמודד, מה מציע, וגם מה בעצם ההבדלים בין המפלגות שהמסר שלהן אחיד באופן יחסי - ממשלת אחדות, חוק גיוס, לא לממשלה צרה.

השבוע יועז הנדל סגר את הדלת על חיבור עם גנץ ושמחי, ולאחר מכן הכריז על מפלגה חדשה יחד עם טרופר, שירה שפירא, אמו של גיבור ישראל ענר שפירא ז"ל, ואליסף פרץ, אחיהם של אוריאל ואלירז הגיבורים ז"ל. הנדל וטרופר סתמו את הגולל על שיתוף פעולה עם גנץ בטענה כי זה לא מחרים מספיק את נתניהו (טרופר) או את החרדים (הנדל), ולכן נראה שפניהם לממשלתו של גדי איזנקוט, שממשיך לטפס גם בסקר הזה של דודי חסיד ל־23 מנדטים על חשבון מפלגות הגוש.

למעשה, איזנקוט, שהכריז על התמודדות על ראשות הממשלה, מצליח לשכנע את בוחרי גוש השינוי שאין ראוי ממנו בקרב המתמודדים שם לתפקיד, ומשקיע את מאמציו במעוזי ההצבעה הליכודיים כדי לנסות להצליח היכן שנפתלי בנט נכשל. זו גם הסיבה שבליכוד מריצים קמפיינים שליליים באופן ממוקד, שלפיהם המסר האחוד השבוע הוא "איזנקוט זה שמאל". אמנם הרמטכ"ל לשעבר עוד לא מצליח להעביר מנדטים בין הגושים, אך הוא זוכה לאהדה בצד הימני של המפה הפוליטית והמגמה הזו כשלעצמה טורדת מנוחת רבים בסביבת נתניהו.

המגמות בסקר "ישראל היום" ומכון קנטאר עקביות: בנט ממשיך להידרדר והפעם בשני מנדטים נוספים, אל ה־14, המספר הנמוך ביותר עד כה. הליכוד עדיין מוביל במנדט אחד על ישר! של איזנקוט. הדמוקרטים של יאיר גולן יורדים בשני מנדטים לשמונה, ונראה כי הוא מאבד מומנטום לטובת איזנקוט.

המפלגה החדשה של טרופר והנדל לא מייצרת מפץ וזוכה בסקר הנוכחי לארבעה מנדטים בלבד. זהו נתון שצריך לשים כוכבית בצידו, שכן בסקר נבדק בני גנץ ללא דדי שמחי, ולכן כחול לבן לא עברה את אחוז החסימה. אם היו נסקרות שתי המפלגות במתכונתן הנוכחית, סביר להניח שהנדל את טרופר וגם גנץ את שמחי היו נשארים יחדיו מתחת לאחוז החסימה ומדגימים את הסכנה שבדרך, ככל שההיצע בגוש השלישי יגדל במקום להציע מיזוגים. ככל שהאגו יוביל את הפוליטיקאים בגוש או הבדלים מזעריים בגישות (גנץ הודיע שידרוש חוק גיוס לפני כל מפלגה), סביר שכולם יצפו מהיציע בממשלה הצרה הבאה שתוקם כאן, ולא יצליחו לכפות שינוי.

בדקנו את מקומה של מפלגת ימין בהובלת אדלשטיין או ארדן, שתדרוש ממשלה רחבה - כזו שלא תומכת בנתניהו אך גם לא מחרימה אותו, ושתכפה ממשלת אחדות ציונית. מתברר שגם היא זוכה לשיעורי תמיכה לא מבוטלים בקרב מצביעי הקואליציה (20% ישקלו להצביע לה) ומסקרן יותר - בקרב 30% ממצביעי האופוזיציה, מה שמסכן את צמיחתו של איזנקוט. שאלנו גם מי מהדמויות מתאים יותר להוביל, וארדן זוכה לתמיכה גבוהה יותר מגנץ ומאדלשטיין.

בסקר נמדד גם יחס הציבור לחובה לעמוד בפסיקות בג"ץ, על רקע ההוראה לערוך בחירות חוזרות לתפקיד מבקר המדינה, וכאן התגלה נתון מדאיג. מתברר שהסנטימנט הציבורי נגד התערבות בג"ץ בפעולות המחוקק מתרחב ואף נהיה מובהק. שאלנו מה הכנסת צריכה לעשות לאור פסיקת בג"ץ, והתברר כי רק 50% מכלל הנשאלים תומכים בקיום הפסיקה. 28% לא תומכים ו־22% אינם יודעים.

הנתון הזה מתחדד בחלוקה בין מצביעי הקואליציה לאופוזיציה: 57% מתומכי הקואליציה תמכו באי־ציות; מנגד, 73% ממצביעי האופוזיציה תמכו בקיום הפסיקה. למעשה, החלטת היועצת המשפטית של הכנסת לתמוך ולייצג את הכנסת בבג"ץ נגד קיום בחירות חוזרות לאור ההסכמות, שהושגו מאחורי הקלעים כפי שנהוג בכנסת, היתה אמורה לגרום לבג"ץ לפחות הפעם לאפשר לנבחרי הציבור לנהל את האירוע. איפוק היה יכול לפעול לטובת הרגעת הזירה הציבורית בכללותה, מימין ומשמאל.