איך מפלגת הליכוד עלולה לאבד את הנכס הגדול שלה?

בשיח הפוליטי הישראלי הסוער תנועת הליכוד תפסה מאז ומעולם מקום ייחודי. בעוד מפלגות רבות במערכת הפוליטית נבנו סביב דמותו של מנהיג יחיד, הממנה את רשימתו בשיטת "הוועדה המסדרת", או על פי גחמה אישית ושיקולים צרים, הליכוד נותרה נאמנה למודל של מפלגת עם רחבה, דמוקרטית ותוססת. אולם היוזמה החוזרת ונשנית לבטל את הפריימריז ולהעביר את סמכות בחירת הרשימה לידי ועדה מסדרת, מאיימת לשנות את פניה של התנועה מן הקצה אל הקצה. מבט מפוכח על המהלך הזה מלמד כי אין מדובר בשינוי טכני גרידא, אלא בנסיגה מערך היסוד שהפך את הליכוד לכוח המוביל במדינה: הדמוקרטיה הפנימית.

הליכוד היא, במהותה, מפלגת העם דרך חבריה. זהו גוף פוליטי שבו לכל מתפקד - מהפריפריה המרוחקת ועד למרכז הארץ - יש השפעה ישירה על הרכב הנבחרת שתייצג אותו בכנסת. הכוח הזה הוא שמעניק לליכוד את חיותו ואת החיבור הבלתי אמצעי לשטח. כשמתבוננים במפלגות אחרות, שבהן הרשימה מוכתבת "מלמעלה", ניתן לזהות לעיתים קרובות נתק עמוק בין נבחרי הציבור לבין בוחריהם. בליכוד, לעומת זאת, הדמוקרטיה אינה סיסמה ריקה אלא מציאות יומיומית. ביטול הפריימריז משמעו סגירת הדלת בפני עשרות אלפי מתפקדים והפיכתם לקהל פסיבי, מודר וחסר השפעה על גורל התנועה.

אחת הטענות המרכזיות נגד השיטה הדמוקרטית - שהיא אינה מבטיחה בהכרח את האנשים ה"נכונים" או המקצועיים ביותר. אך בחינה מעמיקה של תפקוד חברי הכנסת שנבחרו בפריימריז מעלה תמונה הפוכה: דווקא אלו שנאלצו להילחם על קולו של המתפקד, לכתת רגליים בסניפים ולהוכיח את נאמנותם לערכי התנועה, מתגלים כפרלמנטרים חרוצים, מחויבים וערניים יותר.

המחויבות שלהם אינה נתונה אך ורק למנהיג המפלגה, אלא לציבור הרחב ששלח אותם. חברי הכנסת הללו יודעים כי ביום הבוחר הפנימי הם יישפטו על פי הישגיהם, עמדותיהם ונוכחותם בשטח. הפחד מאיבוד אמון הבוחרים הוא המנוע המשמעותי ביותר לעשייה ציבורית איכותית. ועדה מסדרת, מטבעה, מעודדת צייתנות, יישור קו ושקט תעשייתי, בעוד הפריימריז מעודדים יוזמה, תחרות, ייצוגיות ומאבק על עקרונות.

מנגד, ניתן להבין את הרציונל העומד מאחורי הצורך בריענון השורות. כל מפלגה חפצת חיים זקוקה ליכולת להכניס לשורותיה דמויות בעלות שיעור קומה, מומחים בתחומם או אנשי ביטחון וכלכלה, שיוסיפו נופך מקצועי לרשימה. לצורך כך קיים מנגנון ה"שריונים" - כלי המאפשר ליושב ראש התנועה לשלב אנשים איכותיים בנקודות מפתח, מבלי לבטל את ההליך הדמוקרטי כולו. השריונים הם פשרה מאוזנת בין הצורך בניהול אסטרטגי לבין שמירה על זכות הבחירה של החברים. אך הפיכת החריג לכלל - כלומר, החלפת הבחירות הדמוקרטיות בוועדה מסדרת - היא צעד אחד רחוק מדי.

המעבר לשיטת הוועדה המסדרת עלול להפוך את הליכוד לעוד מפלגת "אטמוספרה" חולפת, כזו שערכיה נזילים ושקיומה תלוי אך ורק ברצונו של המנהיג. הכוח של הליכוד היה תמיד ביכולתו להכיל מגוון דעות וזרמים תחת קורת גג אחת, מתוך הבנה שהנבחרת משקפת את רצון הרוב. אם המהלך הזה ייצא לפועל, התנועה עלולה לאבד את הנכס הגדול ביותר שלה: האנרגיה של הפעילים והתחושה של כל מתפקד שהוא חלק ממהלך היסטורי.

השמירה על הפריימריז היא שמירה על נשמתה של התנועה הלאומית. אל מול המבקרים הטוענים כי מדובר בשיטה "רועשת" או "מסורבלת", יש לזכור כי דמוקרטיה היא אכן תהליך מורכב, אך היא הדרך היחידה להבטיח ייצוגיות ומחויבות אמיתית. הליכוד חייב להישאר מפלגת העם - מקום שבו המנהיגות שואבת את כוחה מהציבור, ולא כזו המכתיבה לו את נציגיו בחדרים סגורים.

ד"ר ניסים כץ הוא מומחה לתקשורת ולפוליטיקה.