הצעת "חוק יסוד: לימוד התורה" מבקשת לקבוע כי מדינת ישראל רואה חשיבות עליונה בעידוד לומדי התורה ורואה בהם תורמים משמעותיים לבניין האומה. אולם בחינה מעמיקה של המהלך מעלה תהיות קשות: חוקי היסוד בישראל נועדו להסדיר את רשויות השלטון או להגן על זכויות יסוד, ואין תקדים לחוק יסוד המקדש תחום עיסוק או רוח ספציפי.
אם מטרת החוק היא להעניק פטור מחובות אזרחיות - כגון שירות צבאי או תשלום מיסים - הרי שמדובר בזוועה מוסרית, בבזיון התורה ובחילול שם שמיים. לימוד תורה אינו יכול לשמש אמצעי לביטול חובות, ופרשנות כזו מהווה ביזיון לתורה עצמה. יתרה מכך, ייחודו של לימוד התורה בחוק יסוד יוצר היררכיה פוגענית כלפי ערכים תורניים ואזרחיים אחרים.
ח"כ משה גפני על הצעת חוק יסוד לימוד תורה: הסדר לומדי התורה יימשך לעולמי עד
מדוע לא יחוקק "חוק יסוד: הצדקה והחסד", שיקבע כי מדינת ישראל רואה במי שעושה צדקה וחסד כמי שתורם תרומה משמעותית למדינה ולעם ותעודד אותו לעשות כן? מדוע לא יחוקקו חוקי יסוד דומים להתיישבות, לחינוך, לחקלאות או לגמילות חסדים?
כל אלו הם נדבכים קריטיים בבניין העם והארץ. העלאת לימוד התורה לבדו למעמד חוקתי עליון מהווה עלבון צורב לכל שאר העוסקים בתחומי קודש אלה, שהם בעצמן ערכים תורניים ואזרחיים.
אולי יוזמי החוק חושבים שתלמוד תורה שקול כנגד כולם, ועולה על כולם. אמנם כן, המסורת היהודית קובעת כי "גדול תלמוד שמביא לידי מעשה", ובכך היא קובעת שלימוד התורה איננו מנותק, חלילה, מן המציאות. ערכו הייחודי נמדד ביכולתו להניע את הלומד לעשייה: לשירות בצה"ל, לתרומה לכלכלה, לעיסוק במדע ולחסד. התורה היא הבסיס הערכי המאפשר לאדם לפעול בצורה המיטבית בכל תחומי החיים, ולא בועה המנתקת אותו מהם.
החוק הנכון שיש לחוקק
אני קורא לכל ח"כ מהליכוד שליבו נשאר ישר, ולכל ח"כ מהציונות הדתית שלא שכח מהי תורת ארץ ישראל ומהי דרכה התורנית של הציונות הדתית, לדחות את הנוסח הקיים ולהחליפו בניסוח המבטא את הערך האמיתי של התורה.
הנה הצעה לניסוח חוק יסוד לימוד התורה האמיתי: "מדינת ישראל כמדינה יהודית רואה חשיבות עליונה בעידוד לימוד התורה ולומדיה, ורואה במתמסרים לתלמוד תורה כמי שתורמים תרומה משמעותית למדינה על ידי כך שהתלמוד מביא אותם לידי מעשה. לומדי התורה לא יעשוה קרדום לחפור בה, מתוך הכרה שכל תורה שאין עימה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון, שיפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, ושאם אין קמח – אין תורה.
"לומדי התורה יהוו דוגמה בחייהם לכך ש'לא המדרש העיקר אלא המעשה', וש'הלומד על מנת לעשות מספיקים בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות'. וכפי שפסק הרמב"ם: 'המשים עצמו לעסוק בתורה ולא לעשות מלאכה ומתפרנס מן הצדקה - הרי זה חילל את השם וביזה את התורה'".
מדינת ישראל תעודד לימוד תורה שאיננו עומד לעצמו, שכן "כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו א־לוה", אלא לימוד כזה המביא את לומדיו להיות המובילים בקיום המצוות, בנשיאה בעול עם חבריהם ובמילוי החובות האזרחיות והמוסריות; ובכלל זה פיקוח נפש של היחיד והציבור שדוחה את כל התורה כולה, והשתתפות במלחמת מצווה. לימוד התורה לעולם לא יבוא על חשבון זמנו, פרנסתו או חייו של אדם אחר, כדי שלומדי התורה יהיו מקדשי שם שמיים ולא מחלליו, ויהיו מאהיבים שם שמיים על הבריות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו