אם עץ נופל ביער ואף אחד לא שומע, האם הוא השמיע צליל? אם לוחם נופל בלבנון ואף אחד לא הופך סדרי עולם כדי שזה לא יקרה יותר, האם למישהו באמת אכפת? ארזי הלבנון שלנו נכרתים בזה אחר זה, ואנחנו שומעים ובוכים. לפעמים הולכים להלוויות, לפעמים זועקים, אך כמו בחלום בלהות - זעקתנו לא נשמעת. אוזניהם של מקבלי ההחלטות סתומות. הם חתומים על הסכם הפסקת שמיעה, ולכן נגזר על ילדינו להיות כעץ שנופל ארצה ביערות ולא משמיע צליל.
הנה מוטלות גופותינו שורה ארוכה־ארוכה, פנינו שונים, המוות נשקף מעינינו. אך כמו עדר של מיואשים, אנחנו עושים גזלייטינג לעצמנו ומנרמלים את המחשבה שלמוות אין חלופה.
קונספציית הדוקטרינות
בנט טוען שממשלה עתידית בראשותו תשנה את כללי המשחק, אבל לא פורסמה תוכנית סינגפור־ביירות. מבטיח שנהיה התקפיים יותר, אבל אין בזה חידוש. איזנקוט, אבי דוקטרינת "צבא קטן וחכם" - שלאחרונה טען שזה בכלל היה רעיון של ביבי - גם הוא בעצם רוצה "לנהל את הסכסוך", אבל מכיסא ראש הממשלה. הוא אוהב להזכיר את דוקטרינת הדאחייה שמימש בזמן מלחמת לבנון השנייה, בהיותו אלוף וראש חטיבת המבצעים, שיטה שדגלה בהפצצת כל כפר ממנו ירו על חיילינו.
אבל עם זאת, רק לפני שנתיים איזנקוט התגאה כי בזכותו ובזכות בני גנץ נבלמה מתקפת מנע בלבנון בתחילת חרבות ברזל - כשהחיזבאללונים עוד הסתכלו מה ישראל עושה לנוחבות והתלבטו אם משתלם להם לתקוף אותנו או שהפעם אנחנו מפחידים (השתלם להם). גם איזנקוט עוטה את ארשת הגנרל, ומדבר על "פירוק ופירוז מוחלט של חיזבאללה מנשקו", ולא טורח להסביר איך זה יעבוד אחרת אם בעצם יש לו אותה השקפה כמו לנתניהו.
אז אם אתה מדינאי, ואין לך אומץ לעשות משהו אחר כדי להוציא אותנו מהפסקת אש לגאולה שלמה - בשביל מה כל הבלגן בעצם? אתה לא חייב. יש לך פנסיה. לך להתנדב בבתי הספר של החופש הגדול, ואל תלמד אותם מקצועות שקשורים לקונספציה.
השווארמה של ביבי
נתניהו המציא את "הניצחון המוחלט" כי הוא לא יודע להביא ניצחון. ככה בנויים בני האדם: אם אתה לא יודע להכין בשר כמו שצריך, אז אתה לוקח המון שאריות זולות, מוסיף להן מלא תבלינים כדי להסוות את הטעם, קורא לזה "שווארמה" ומשווק את זה כהצלחה. ההמון מתמכר לפיתות האלה שעושות צרבת, אף על פי שהן רחוקות מלהשביע. איזנקוט, בנט והאדונים הנכבדים מקימים דוכני שווארמה מתחרים לדוכן של ביבי. כל מה שהם רוצים זה דוכן ברחוב שלו. במרכז.
בראשית השבוע התרגשנו עם חיסולו של רוצח עזתי שהיה מעורב בחטיפתן של אמילי דמארי ורומי גונן. בתוך יממה כבר הודיעו בעזה מי עבר את המכרז ויכהן בתפקיד שהתפנה. הפרט הזה אמור להפיל אסימונים פשוטים בתודעה של בעלי השווארמיות שטוענים לכתר המזרח: כל הכבוד ללוחמים שמחרפים נפשם כדי לחסל את המרים שבאויבינו - אבל מדובר בסוג של תוספת, לא במנה עיקרית.
סינוואר, שנמנה עם סט המחוסלים הקודם, אמר בכנות שלא הופנמה אצלנו כראוי: תהרגו לי 100 אלף, לא אכפת לי. אנחנו, בתגובה, המשכנו עם הקו שהוא ביקש. כשסינוואר אמר בדיוק באותה פתיחות שהוא נלחם בעזה כי זאת הדרך לירושלים, סירבנו להפנים את הצליל. למה?!
שטחים זו תמורה
"מבול אל־אקצא", כך קוראים בערבית לשואת עוטף עזה שביצעו בנו בשמחת תורה תשפ"ד. יריית הפתיחה במסע לירושלים, ועם הנצח לא מפחד. בחפירות של גמלא, העיר העברית הקדומה ברמת הגולן, הארכיאולוג פרופ' שמריה גוטמן ז"ל מצא מטבע אותנטי של יהודים מתקופת המרד הגדול ברומאים (66-70 לספירה). על המטבע כתבו הלוחמים: "לגאולת ירושלים הקדושה".
"נדהמתי ממש", סיפר פרופ' גוטמן, להבין שהיהודים בגמלא לא נלחמו כדי להציל את עצמם, אלא עבור הכלל. נלחמו בגולן כדי להגיע לירושלים. בשונה מהשכנים הערבים כיום, ומכל שכן אי־פעם, המלחמה של יהודי גמלא לא לוותה בהרג של עם אחר, אלא בבריחה מעם אחר ובשאיפה ברורה: לגאול את ירושלים ולחדש בה חיים יהודיים.
המתמטיקה לא השתנתה. בכל המזרח התיכון מבינים אותה: מי ששולט בירושלים שולט בשאר חלקי הארץ. מי שרוצה ליצור שינוי במאזן הכוחות במדינה לא ישיג אותו בסיכולים ממוקדים, ולא בהמתנה להסכם עם מי שרוצה להרוג אותו. ערכי תנועת העבודה שנשמטו עם השנים הם הדרך היחידה לחיות כאן: הגנה וכיבוש.
יהיו חיים בקריית שמונה כשיהיו יישובים יהודיים עד שפת הליטני. וגם בתל אביב יודו על כך. יהיו חיים רגועים בעוטף עזה רק כשמדינת ישראל תודיע שהניסיון לתת לערבים לכונן חיים בעזה כשל לעד, והטריטוריה חוזרת אלינו. ועם ישראל לא יבדוק אם את הקיבוצים החדשים בפתחת רפיח מאיישת דניאלה וייס או נעמה לזימי. רק כך יידעו אויבינו שאנחנו רוצים לחיות פה, ולא רק לקבור פה. אבל כל עוד אין מועמד לראשות ממשלה שמעז להציע חלופה ל"ניהול הסכסוך" - אין חלופה אמיתית לנתניהו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו