גלית דיסטל-אטבריאן: "הצבא אחראי על הגבולות, זה לא התפקיד של רה"מ"

גלית דיסטל אטבריאן היא עוף מוזר בכנסת. היא נכנסה לראשונה בשיריון לליכוד, בלטה כאופוזיציה בועטת בתקופת ממשלת בנט, והפכה לאחד מהכוכבים העולים במפלגה, ולמקור שנאה במרכז-שמאל. אבל דווקא כשהימין חזר לשלטון דיסטל-אטבריאן, שנחשבה למקורבת במיוחד ללשכת נתניהו, משבר חל ביחסים, והיא קיבלה תפקיד שהיא מגדירה כ"ריק מתוכן" במשרד ההסברה - והתפטרה זמן קצר אחרי 7 באוקטובר.

עכשיו, כשהיא חוזרת לככב בכותרות בזכות תפקידה החדשה כיו"ר וועדת התקשורת, שמקדמת את רפורמת השידורים השנוייה במחלוקת של שר התקשורת שלמה קרעי, דיסטל מתיישבת לראיון מיוחד ומדברת על החוק, על הכעס הגדול על האליטה שלא מושיטה יד - וגם מסרבת לענות האם תרוץ בפריימריז הקרובים.

בואי נדבר על הפיל שבחדר. את מתמודדת בפריימריז הקרובים?

"אני מעדיפה כרגע לשמור את זה לעצמי".

איך היחסים שלך היום עם ראש הממשלה? יש לך עוד כעס עליו?

"משרד ההסברה זה פצע, אבל זה מאחוריי. אני לא כל כך רואה ומדברת איתו, כמו רוב הח"כים - הוא נורא עסוק".

אני שואל כי אני רוצה לדעת כמה הוא מעורב בוועדת התקשורת.

"הוועדה לא הייתה קמה אלמלא הוא היה נותן את ברכתו. האורינטציה שלו היא שוק חופשי, פתוח - כפי שהוא הפך שוק סמי-סוציאליסטי לכלכלה פתוחה וליברלית כשר אוצר. זה דבר חשוב גם לימין הליברלי שרוצה תחרות".

למה ברוב הסקרים, מלבד אולי ערוץ 14, הקואליציה במצב כל כך רע?

"אני לא מאמינה לסקרים. הימין הולך לקחת בגדול: לא כי אנחנו כל כך טובים, אלא כי השמאל כל כך גרוע, ועם מנטליות של לוזרים. היום קראתי התכתבויות בין הדמוקרטים לבין יאיר לפיד, הם שונאים אחד את השני יותר ממה שהם שונאים את נתניהו".

"אין בשורה, אין אידאולוגיה, אין אני מאמין. יש הרגל: 'איך אני שונא, מטריל ומסית - ובזה תם תפקידי במדינה'. הם במדיניות לא מודעת של הפסד מראש, ולכן הם אפילו לא מנסים למצוא מנהיג שמביא בשורה".

יכול להיות שנכשלתם ברפורמה המשפטית, שהייתה הדגל של הליכוד?

"כשיש מולך יריב פוליטי שמוכן לקרוע את הארץ, להרוס את הכלכלה ולהקריס את הצבא - מה תעשה? אנחנו מעוניינים מאוד ברפורמה משפטית ואנחנו גם רוצים לשמור את המדינה שלמה".

"מה שנחשף פה זה בארבע השנים האחרונות זה שיש פה אליטה שאם היא לא תשלוט ב-100 אחוז, היא תפרק את המדינה. אנחנו באנו ואמרנו - 'בואו, נפגוש אתכם באמצע'. אצלם אין באמצע, הכל חייב להיות שלהם. כשאני, כשרה, מקבלת טלפון מהרמטכ"ל שאומר לי 'אל תדברי על הסרבנים, אנחנו בפגיעה אדירה בכשירות של צה"ל', מה אני אמורה לעשות? להעביר עילת הסבירות, או להוביל לכך שלא יהיה צבא שיגן על הילדים שלי?"

ובכל זאת העברתם את הסבירות.

"היה לי ויכוח קשה מאוד איתו. אמרתי לו - 'אל תאיימו, תשללו את הדרגות ותעמידו את הסרבנים למשפט ושימו אותם בכלא, קחו להם את הפנסיות התקציביות'. הגישה שלו הייתה תבוסתנית מאוד, כי היה אפשר לעצור את התופעה".

"אחרי השיחה איתו ניסיתי לפתוח דף חדש, כי הבנתי שהסרבנים באמת מסוכנים. אבל מפה ועד לעצור את הרפורמה? זה לא חכם, לא מוסרי, מסוכן. לפני עשור אף אחד לא דיבר על הדיפ-סטייט, זה נחשב הזוי. היום כל ימני דורש לפני הכל רפורמה במערכת המשפט, שבינתיים רומסת את הממשלה והכנסת. אז הם מתפלאים שפתאום יש את מרדכי דוד?"

אגב מרדכי דוד, יש כאן בכלל סימטריה?

"אם אני אגנה את מה שהוא עושה - אני אהיה בבעיה עם עצמי. יש שני עדים לכך שגדי שמני תקף אותי - ועדיין הוא מוזמן לפרשן בכל הערוצים. אני לא משחקת במשחק הזה. אתם לא יכולים לשרוף את הבית וכשבן אדם מצית גפרור לדרוש גינויים. אנחנו לא נכפפים יותר".

ומה את חושבת על חברייך שהביאו אותו לכנסת וחיבקו אותו?

"אני לא עשיתי את זה. אבל זה לא מעניין, כשמנהלי אולפנים מביאים אנשים אלימים, יורים טילים לתוך בתים והופכים אותם לכוכבים בטלוויזיה. קודם אתם תגנו, ואז אני אגנה".

בוועדת התקשורת את נותנת, ובצדק, פתחון פה גם למשפחות השכולות שלא מוכנות לוועדת חקירה ממלכתית. אבל מה את אומרת למשפחות שלא מוכנות לאפשרות אחרת?

"אני אומרת להן מה שהאופוזיציה לא מצליחה להגיד. בואו ניפגש באמצע. בואו נעשה ועדה שתזכה לאמון מימין ומשמאל. השכול של המשפחות שמתנגדות לוועדה ממלכתית שווה פחות? מצבם של ההורים שתומכים בוועדת בראשות השמאלן הקיצוני יצחק עמית, שיטשטש את כל מה שצה"ל עשה כי יש שם חונטה מגובה מאוד, טוב בהרבה - כי מראיינים אותם".

יכול להיות שהקואליציה פשוט לא רוצה לחקור וזו הדרך למשוך זמן.

"לא נכון. אנחנו פשוט לא מעוניינים לתת ליצחק עמית לנהל את הסיפור - זה נורא נורא פשוט. אנחנו חושבים שבג"ץ צריך להיחקר, לא לחקור, משום שהרבה דברים קרו פה תחת החלטות בג"ץ שהחלישו את הביטחון וקשרו את היכולות של חיילי שצה"ל. הקונספציה באה מהעליון, מבג"ץ".

מי אשם יותר ב-7 באוקטובר - הממשלה או המחאה?

"מי שאשם זו העובדה שיש לנו אויבים מרים ממוות - חמאס. היינו כולנו בתרדמת. מצד שני, הראנו במשך שנתיים מה המדינה הזו מסוגלת לעשות, באיראן מול חיזבאללה ועוד".

"אז מה לעזאזל קרה פה? היו אנשים שהלכו לישון בערב של 7 באוקטובר, והתעוררו במיטה המפנקת שלהם באילת. ויש כאלה שגם כשהם התעוררו, נשארו עם עיניים עצומות. בסוף, הצבא היה צריך לשמור על הגבולות, והוא לא עשה את זה. אם הוא רק היה מתעורר, הכל היה נגמר ב-10 או 20 הרוגים חמאסניקים, ואפס הרוגים ישראלים".

נכון שברמה הטקטית הצבא כנראה אשם. אבל הייתה פה ממשלת ימין במשך 15 שנה לפני.

"נתניהו אמר שיש לו אחריות. והוא גם סיפר על הכל למבקר המדינה, בלי להתחמק לרגע. הצבא הוא זה ששומר על הגבולות, זה לא התפקיד של ראש הממשלה. הטבח היה יכול להיגמר בלי אתגר, אם אנשי הצבא רק היו קמים".

מה דעתך על ההדהוד של תיאוריות הבגידה מבפנים?

"אני לא חושבת שהייתה פה בגידה במובן של תכנון עם חמאס, חס וחלילה. אבל הייתה פה שחיקה של המשילות. זה לא סתם ששקמה ברסלר ידעה לומר שלא יהיה לנתניהו צבא בספטמבר, לא סתם ידעו לומר שתהיה מלחמת אחים".

"היו פה שתי מחנות, והשמאל הכריז שהצבא במחנה שלו. גורמי הביטחון מצידם ביטחו עצמאות משלהם, שזה דבר שהוא לא ישמע במדינה דמוקרטית. הקרע הזה בין הממשלה הוא סוג של הסלמה מאוד מדאיגה".

היום במחאה אגב אומרים שלא הייתה סרבנות.

"הם אמרו את זה לפני הטבח, וזה היה קונצזוס אצלם. הם פגעו בביטחון שלנו, עשו דברים שבדיעבד הם סוג של פסיכוזה קולקטיבית. כולנו זוכרים שהם הקריאו במסיבת עיתונאים את כל החילות ואמרו שהם יסרבו להגן על עם ישראל, באקסטזה כאילו הם ניצחו את האויב. זה לא נורמלי".

"הכעס שלי על אחים לנשק. אחרי שסיימתי את המשפט מול עמרי רונן, שלקח מאנשים כסף על מטרה שאבודה מראש, הוא לא נקמה. אלא כדי שהסרבנות לא תהפוך לתקדים והם יקחו אחריות על פירוק הצבא. כשאני רואה שהאירוע שלהם נגמר בפרס מהנשיא, אני מבינה שהסרבנות הבאה דופקת בדלת".

יש מי שבשמאל קורא לרפורמה של קרעי "ההפיכה התקשורתית".

"חרטוטי-חרטטת. זה חוק כל כך כלכלי, מקצועני, טרחני, שבא לפתוח את השוק לתחרות, אבל בעיקר לייצר הסדרה, כי אם הוא לא עובר, עוד שנתיים התקשורת בישראל תהיה מערב פרוע, בלי יצירה ישראלית כי אף לא יהיה מחויב. ובכל מקרה, החוק דמוקרטי בהרבה מהמצב כרגע, בו השר יכול לקבוע לבד מי יהיה ברשות השנייה".

"פה אנחנו מרחיקים את זה ממנו ומכניסים עובדי ציבור. אז אין פייק גדול יותר מזה שהחוק מייצר דיקטטורה. הוא כן יכול לפגוע ב'ג'ובות' של מונופולי התקשורת, אז אני מציעה שכל פעם שאתה שומע שהחוק פוגע בדמוקרטיה - תחליף את המילה דמוקרטיה בכסף".

למה בכלל צריך קרבה בין הדרג הפוליטי לבין הרגולציה על החדשות, שזה תחום רגיש?

"לא צריך. ובטח אין שום יכולת לגעת בתוכן. החוק הזה מרחיק את מקבלי ההחלטות. ולאופוזיציה אני אומרת - אני רוצה להקשיב לכם, חשוב לי שהם יישבו שם. אבל אני לא אתן לוועדה הזו לא להתנהל כשהם מתחילים להתפרע".

 את מדברת הרבה גם על עניין הגיוון בתקשורת. איך את רואה את המצב כיום?

"טוב מפעם. אנשים כמו אבא שלי, יש להם ערוץ בשלט - 14. זה עדיין רחוק מאוד ממשביע רצון, אבל התהליכים טובים. הערוצים שנשלטו על ידי דעה אחת נחלשים. העריצות נחלשת, ולכן אנחנו רואים כל כך הרבה הקצנה בשמאל והליכה לכיוון של אלימות ופירוק. אני מבינה את זה - לא כיף לאבד כוח ובלעדיות".

הגיע הזמן להגיד "לא" לבג"ץ?

"ברמה הערכית - מזמן. אבל בגלל שאנחנו נמצאים עדיין מול כאלה איומים, קשה לי נורא להגיד 'כן'. לדעתי הם מאוד רוצים משבר חוקתי וכאוס. אנחנו צריכים להיות המבוגר האחראי. עד מתי? אין לי תשובות".

איך הגענו שוב לשסע החברתי של לפני המלחמה?

"יש פה עסק של אליטה שמאבדת כוח ולכן מאיימת לשבור את הכל. אני לא רואה בממשלה הזו קיצוניות, אלא הושטת יד, בטח בכל שינוי טקטוני, בין אם זה ועדת חקירה או ברפורמה. הם לא רוצים לתת יד. אנחנו באנו לממש את המדיניות שלנו כמו שעשו ממשלות שמאל".

אבל יכול להיות שאתם ליביתם את זה.

"איפה? תן לי משפט אחד מסית של נתניהו. אני יכולה לתת לך מגילות של יאיר גולן, יאיר לפיד וליברמן של הסתה מטורפת. קוראים לחיילים שמתים במלחמה 'אוכלי מוות', 'ביביסטים' או 'קופים'. אני מסיתה? בוא תראה לי פעם אחת שאמרתי שהשמאל בוגדים או רעים. אני תמיד מקפידה להגיד שזו האליטה, לא העם".

אגב, אחד החוקים שלך, שייצרו סערה לאחרונה, זה החוק להגברת הזהות היהודית במרחב הציבורי. טענו שזו הדתה, ואת אמרת שהחוק ייראה שונה ממה שהיה בהצעה הראשונית. אז מה בסוף ייכנס?

"מה שחשוב לי זה שיהודי יוכל להניח תפילין. כל יום אני מקבלת סרטונים מישראלים ששוטרים מונעים מהם להניח תפילין, או שאזרחים אחרים תוקפים אותם. זה חוק סימבולי שלא משנה את החיים של אף אחד, אלא כדי שאף אחד לא יעצור אותך אם אתה רוצה לבצע פרקטיקה יהודית".

גלית דיסטל אטבריאן היא יותר פוליטיקאית או קול מחאה בתוך המערכת?

"פוליטיקאית אני לא. אני לא מוכנה לשחק את המשחק הפוליטי. אני לא חושבת שיש תקדים לשר שהתפטר מרצונו החופשי, וזה כי הייתי היחידה מתוך 120 שהושיטה יד אמיתית לפיוס. כל פעם שיש לי אפשרות במה שטוב למדינה ורע לי, אני אבחר במה שטוב למדינה. וזה הופך אותי לפוליטיקאית מאוד גרועה".

איך היית מגדירה את עצמך במשפט אחד?

"אוקסימורון. אני יודעת שהמון אנשים קוראים לי סטייק, אבל אני דבר והיפוכו. מאוד הומנית אבל גם מאוד ניצית, אוהבת את עם ישראל על כל פלגיו - כולל השמאלניים ביותר, ואני נראית כמו מישהי שנלחמת בהם. יש בי מורכבות שנורא לא קלה לעיכול".