אין הדרה ואין אפליה - כי אנחנו האיכות

"אנחנו 3%, ואנחנו האיכות", ענה פעם עודד בן עמי לדודו אלהרר. מי זוכר כבר בזכות איזו אמירה לא נאותה הוזמן אלהרר לשיחת הנזיפה המשודרת הזו. אבל בסיום הראיון העיר אלהרר שבן עמי ועמיתיו בתקשורת לא מייצגים יותר משלושה אחוזים מהעם.

"אנחנו האיכות". תראו איך זה חוזר ונושך אותנו בישבן החברתי בכל פעם מחדש. השיחה המדוברת בין אלהרר לבן עמי התקיימה אי־אז ב־2009.

שר הביטחון אז היה אהוד ברק, בכהונה שנמשכה ברציפות תחת שני ראשי ממשלות: אהוד אולמרט ולאחריו בנימין נתניהו. ובשלהי אותה כהונה, בפברואר 2013, הוא שוחח ארוכות על בעיותיה הדמוגרפיות של ישראל עם לארי סאמרס, כלכלן מבריק ששימש בעברו מזכיר האוצר בממשל קלינטון. תוכן השיחה צף ונחשף בין מסמכי ג'פרי אפשטיין שהותרו לפרסום השבוע.

בין היתר, הציע ברק להפקיע מידי הרבנות את השליטה הבלעדית על הכרה בנישואים ועל קביעת דת, כך שאפשר יהיה להעלות ולאזרח יהודים ביתר קלות. "אני מאמין שאנחנו יכולים לשלוט באיכות באופן יעיל הרבה יותר", שח ברק לידידו, "לא כמו מייסדי המדינה, שלקחו אנשים מצפון אפריקה וממדינות ערב, כל מי שאפשר. עכשיו אנחנו יכולים להיות סלקטיביים". מדובר על "איכות" של בני אדם, ועל "סלקטיביות" בין אנשים.

אפרופו "איכות" - גם לבן שיחו היה מה לתרום לדיון. ב־2006 התייחס סאמרס לשאלה מדוע לנשים יש ייצוג חסר בעמדות מפתח במחלקות המדע וההנדסה באוניברסיטאות המחקר המובילות.

זו דרך אלגנטית לומר שרוב תקני המחקר הנחשבים מוקצים לגברים. בין היתר, העלה סאמרס את הסברה שבאחוזון העליון של הכישורים הקוגניטיביים יש פשוט פחות נשים מגברים. סאמרס התנצל, ניסה להסביר ואפילו הציע דרכים לתיקון, אבל זה לא עזר. על רקע הסקנדל הגדול שחוללו דבריו, הוא סיים את תפקידו כנשיא אוניברסיטת הרווארד.

סליחה, זה היה בכוונה!

בחזרה לאהוד ברק. בערך 15 שנה לפני השיחה ההיא עם סאמרס, אותו אהוד ברק, הפעם כמועמד לראשות הממשלה, ביקש סליחה מבני עדות המזרח "בשם מפלגת העבודה ומפא"י, על כל דורותיה". זו היתה התנצלות היסטורית על היחס המפלה ועל הטעויות שנעשו בשנות קליטתם במדינת ישראל הצעירה. ובכן, גם אם זה באיחור - טוב לדעת מה באמת חשב כל הזמן הזה ראש הממשלה לשעבר על האנשים שמהם ביקש סליחה.

וטוב לדעת את זה גם על רקע המתחולל ברחובותינו בשנים האחרונות. אהוד ברק, זה לא סוד, הוא מאדריכלי המחאות הגדולות נגד ממשלת נתניהו וממוביליהן. ואיכשהו, גם למחאה הזו יש איזו אובססיה למדידת איכות של אנשים וקבוצות. "מה ששונה בין ישראל לבין דמוקרטיות אחרות שהפכו למשטרים אוטוקרטיים או דיקטטוריים", הסביר בקיץ 2023 קובי ריכטר, טייס קרב מהולל ואיל הון, "הוא שבמקרה שלנו, שאין לו אח ורע במדינות אחרות, הכוח הביטחוני הוא אנחנו, המוחים, והכוח הכלכלי הוא אנחנו".

המיליארדר קובי ריכטר היה משותפיו הפוליטיים של אהוד ברק, והוא נחשב לאחד הקולות הבכירים והמשפיעים באזור חיוג קפלן. וברור לו ש"הדבר הזה ייגמר בניצחון שלנו ללא שום ספק", מהסיבה הפשוטה: "אנחנו הפתרון. הכוח הכלכלי הוא אנחנו".

בדרכים כאלה ואחרות, רבים מראשי קפלן ביטאו מסרים דומים: הם המנוע הכלכלי, הם הקטר התרבותי, הם הציבור המשכיל, הם ממלאים את יחידות העילית בצה"ל והם "מלח הארץ". הם "מדינת ישראל", וכל היתר - אספסוף דתי, חרדי, לא יצרני, לא ליברלי, משיחי ואנטי־דמוקרטי - הם "מדינת יהודה". לא מעטים מהם השתעשעו בחזון של התפצלות לשתי מדינות לשתי דרגות איכות.

הרעיון הזה, ש"אנחנו האיכות", הוא האתוס המכונן של המחנה הרל"ביסטי, עד כדי כך שכל פילוסופיית הפעולה הקולקטיבית שלו נשענת על מנוף לחץ אחד: ביטול השותפות עם המדינה. או כפי שניסחו זאת נציגי השמאל הסטליניסטי בשנות ה־50: "לא יוכלו בלעדינו".

הדברים היו ברורים: הם יסיטו השקעות, ובלעדיהם הכלכלה תשקע. הם יעצרו התנדבות ליחידות העילית ולחיל האוויר, ובלעדיהם הצבא יאבד את כשירותו. הם יעודדו את צאצאיהם לעשות רילוקיישן, וכתוצאה מבריחת המוחות הזו, החברה תאבד את טובי בניה ואת עתידה.

רופאים, מהנדסים, הייטקיסטים, אמנים מחוננים, מדענים מצטיינים - כולם יעזבו. מי יישארו? חרדים, ערבים וביביסטים. לא משכילים, לא יצרניים, לא משרתים, פרזיטים, נחשלים וחסרי אופק. נראה אותם מסתדרים לבד!

מנגנון בקרת איכות

מה שצריך לזכור בכל הסיפור הזה הוא שמדובר בתפיסה עצמית בלבד, לא במציאות אמפירית. כמו לארי סאמרס, גם הם משוכנעים שהם, או כמעט רק הם, מסוגלים לאכלס את העשירונים העליונים של בעלי הכישרון והיוזמה, של בעלי היכולת והתעוזה. מכלתחילה לא עולה על קצה דעתם שיכולים להיות בישראל אנשים מצליחים, הישגיים, מצטיינים, שאינם חושבים כמותם. הייטקיסטים מצביעי ימין? רופאים תומכי נתניהו? מדענים בוחרי ליכוד? טייסי קרב ולוחמי עילית תומכי סמוטריץ'? לא ייתכן שתופעות כאלה קיימות בטבע.

ללארי סאמרס לפחות היו יושרה והגינות לעמוד על כך - ולכן, לדעתי, גם נעשה לו עוול - ששנים של הסללה חינוכית, סוציאליזציה תרבותית ותכתיבים חברתיים הרחיקו נשים והדירו אותן ממוקדים של השכלה, פיתוח כישורים והצטיינות. שיש חסמים חברתיים מובהקים אשר אחראים לכך ששדה המחקר נשלט על ידי גברים. אבל האליטות הישראליות משוכנעות באמת ובתמים ש"אין שד עדתי" ואין "ישראל השנייה", ואין הדרה ואין אפליה. חוק טבע, יד נעלמה, דרוויניזם ממש, הם האחראים לכך ש"אנחנו האיכות" ו"אנחנו הכלכלה" ו"אנחנו הביטחון".

העובדה החותכת היא שמחאתם האינסופית של האיכותיים "להצלת הדמוקרטיה" נועדה למעשה לשמר את ההגמוניה שלהם במוקדי העוצמה הסגורים, המדירים ביותר, בחברה הישראלית: מערכת המשפט, אוניברסיטאות המחקר, חלקים גדולים בשדה התרבות והתקשורת, וכן - גם כמה מהיחידות הנחשבות בצה"ל.

בכל אלה, איכשהו, זוכים צאצאי ה"איכותיים" ליתרון מספרי מובהק, לעדיפות תרבותית ולדומיננטיות רעיונית וערכית. רוצים לדעת למה? כי שם "אנחנו יכולים לשלוט באיכות באופן יעיל הרבה יותר" ו"להיות סלקטיביים". המחנה הליברלי, גבירותיי ורבותיי.