גיוס חרדים הוא רק התירוץ - המאבק האמיתי הוא על המרחב הציבורי

"אם אלה יהיו שתי האופציות שיעמדו אחרי הבחירות - או לא לגייס חרדים, או שנתניהו יישאר בשלטון, אני בוחר להדיח את נתניהו". את הווידוי הנהדר הזה סיפק איש רשת 13, רביב דרוקר, מול פניו המשתאות של יועז הנדל, מהבולטים במתמודדי הבחירות הקרובות על טיקט השוויון בנטל.

הוי, איזה רגע שומט לסתות. אמת קטנה ומביכה נעמדה זקופה במרכז הפאנל, וכולנו ראינו לרגע אחד מה באמת מניע את הקמפיין הרל"ביסטי על גיוס חרדים. הרשו לעצמכם להיות סמוכים ובטוחים שדרוקר לא לבד במחשבה הזו. שמעתי גם את הנימוק: ברגע שנתניהו יודח והשפעתו על מציאות חיינו תתפוגג, אפשר יהיה לתקן את כל העוולות כולן. לשקם את ישראל. לרפא את החברה. לתקן את המדינה.

מי שעוקב אחר הקמפיינים של הזרם הרל"ביסטי, לא התפלא. פעם זו מצוקת העצמאים בקורונה, פעם אלה קרובי חטופים, פעם אלה משפחות שכולות שרוצות תשובות על מחדל 7 באוקטובר, ופעם אלה מילואימניקים מותשים: פעם אחר פעם משתמשים בכאב כדי לתזמר מערך שלם של הפגנות רחוב (אותם ראשי מחאה, אותם מוקדי הפגנות, אותו סגנון של שלטים), של לחץ תקשורתי (אותם פאנליסטים באולפן, אותן כותרות), של לחץ מומחים (אותם נציגים מהאליטות הביטחוניות והאקדמיות), ושל פוליטיקאים מהאופוזיציה (אותו הבנט, אותו הלפיד, אותם האיזנקוט והגנץ והגולן או המצביא הפנוי הבא). 

זיני שלא משלנו

והנה זה קורה שוב גם השבוע, כשמתפרסמת שוב חשיפה מטלטלת - מה זה מטלטלת? תחפשו משקוף לעמוד מתחתיו - שראש שב"כ דוד זיני עדכן מראש לוחמות ונשות שב"כ שלא יוכל ללחוץ את ידן בטקס, כיוון שהוא שומר נגיעה.

בבת אחת נפרצו כל המחסומים. "שיקפוץ לי", קראה בחינניות רבה סגנית ראש עיריית תל אביב, ציפי ברנד. חברת מועצת העיר, הדס רגולסקי, קבעה שסירוב ללחוץ יד הוא הצהרה פוליטית שנועדה לדחוק נשים מהמרחב הציבורי. ופרופ' שקמה ברסלר התעלתה מעל כולן: "כאשר מכירים את המשנה של צבי טאו שזיני למד בחצרו, יודעים שהעניין הוא לא לחיצת יד אלא שירות נשים. ואחר כך להט"ב. ואחר כך כל מי שלא יהודי כמוהם".

הנה, סוף־סוף, זה בחוץ. לגמרי, בלי טשטושים ובלי הסוואות: זיני מפחיד אותם, דוחה אותם, מגעיל אותם, מאיים עליהם, שנוא עליהם - כי הוא דתי. מאוד דתי. חרד"לי. שומר נגיעה.

בתחילה, יש לומר, נעשה ניסיון לאפר את השנאה הזו בשכבה עבה של מייק־אפ רציונלי: הסבירו לנו שאין לו די ניסיון מקצועי, שהוא לא גדל בארגון, שהוא "מוצנח" ללא הכשרה נאותה, ושהוא מקבל את המינוי מידיו של מי שאמור לכאורה להיחקר על ידיו בפרשת קטארגייט.

טורי דעה התפרסמו, נאומים ננאמו, עתירות הוגשו, ובית המשפט אף נאלץ לבזבז את זמנו ואת משאבי הציבור כדי לדון באחת העתירות העלובות והירודות שהוגשו בתולדות המשפט העברי לדורותיו ואז לגלגל אותה מהמדרגות: זו של ראשי שב"כ לשעבר - נדב ארגמן, כרמי גילון ועמי איילון. שלושתם, איזו מקריות מופלאה, הם פעילי קפלן ידועים וקולניים במיוחד.

אבל מי שמכיר את החומר האנושי הזה יודע שמאחורי הפלברה הלכאורה "מקצועית" מסתתרת הבעתה ממינויו של איש שאינו "משלנו". "ישראל לא תהיה משיחית!" הבטיח אחד מראשי קפלן, משה רדמן אבוטבול, כשבישר על עתירתם של ראשי המחאה נגד המינוי.

פרופ' ברסלר חזרה על אותה נוסחה דמגוגית עם היוודע דבר המינוי: "כאשר יודעים מה התפיסה של הרב טאו לגבי פמיניזם, להט"ב או ליברליות (רמז, לא רק החזיר טמא בעיניהם), כל ישראלי צריך לחשוש מאוד(!) מתשובה כזו". ויו"ר הדמוקרטים סיפק את הנוסח הישיר והקולע מכולם, כאשר נימק את הבטחתו להדיח את זיני - כלומר, לערוך טיהור פוליטי - אם וכאשר יזכה בבחירות: "הלך הרוח החרד"לי הוא בוז עמוק למדינה... האנשים האלה באופן שיטתי ועקבי פועלים ופעלו בניגוד לחוק".

דוד זיני, למיטב ידיעתי, לא הורשע מעולם בפלילים, לא הואשם בעבירה על החוק, לא פגע בנשים, לא התעמר בלהט"בים ולא התעלל בלא־יהודים. אבל בשביל אנשים שטופי שנאה ובעלי נטייה כפייתית לחשיבה סטריאוטיפית ולהכללות גזעניות, זיני הוא המייצג האולטימטיבי של "האחר" - והאחר עבורם הוא התגלמות הרוע, האופל והסכנה.

פאניקה מדתיים בצבא

זה לא מפתיע, וגם לא חדש. הפאניקה מחובשי כיפות במערכת הביטחון היא תופעה סוציולוגית מאובחנת ומוכרת, לפחות בשני העשורים האחרונים או בשלושה. במדומיין הקולקטיבי של השבט הלבן, החילוני, הנאור, המבוסס כלכלית - הציונות הדתית תמיד איימה "לכבוש" את הצבא, "להשתלט" על המטכ"ל, ולצבוע בגוונים של לאומנות משיחית את מערכת הביטחון.

מחקרים נכתבו על הנאמנות של הלוחמים הדתיים לרב, שתבוא על חשבון הציות למפקדים (זה לא קרה). מאמרים הוקדשו להשפעה הרעילה של הרבנים על אתוס הלחימה של בוגרי המכינות הקדם־צבאיות של הציונות הדתית (בפועל הם מהטובים ומהאמיצים שבלוחמי צה"ל). וכן, גם דיסטופיות בדיוניות נכתבו (למשל, "קוד כחול" של צביקה עמית) על היום שבו הכיפות הסרוגות ישתלטו על הקריה כדי להוביל הפיכה צבאית ולכונן דיקטטורה משיחית (גם זה לא קרה).

ההשמצות לא פסקו גם אחרי שהוכחו נאמנותם והצטיינותם וממלכתיותם של לוחמים מבני הציונות הדתית - מ"דתיים לייט" ועד "חרד"לים". כל נאום יציאה למלחמה עם פסוק מהמקורות, כל הימנעות משירת נשים (לא היו כל כך הרבה מקרים כאלה), כל דבר־תורה של רב פלוגתי שדולף לתקשורת, כל שיעור של מדריך במכינה קדם־צבאית (שכמובן הוצאה מהקשרה במניפולטיביות) - כל אלה הופכים לסקנדל תקשורתי ולהוכחה ל"הדתה" הלאומנית של הצבא.

זה בדיוק מה שקורה עם דוד זיני מרגע ששמו עלה לאוויר כמועמד מועדף על נתניהו. מורשת שלמה של גזענות פוליטית, של שנאת דתיים, של הסתה פרועה, של השמצות חלולות ושל בורות מבהילה - הופעלה ברגע אחד כדי לחסל את האיש ציבורית, ולפגוע בסמכותו בתוך הארגון. זו מכונת הרעל האמיתית שמזהמת את החברה הישראלית, שמשסעת בין אחים, שזורעת קיטוב ועוינות.

ותראו איך זה מתחבר לגיוס חרדים ולאמת המביכה של דרוקר: הנה, יכולים גם רבנים וגם צעירים בחברה החרדית לראות כמה באמת רוצה "המחנה הדמוקרטי" לגייס אותם. אם את שמירת הנגיעה של אלוף מעוטר וראש שב"כ הם לא מסוגלים לשאת, מה צריך לחשוב צעיר חרדי על היחס הצפוי לו, על הסובלנות, על הפלורליזם ועל עתידו בצבא ובמערכת הביטחון? לאנשים האלה באמת לא מגיעה לחיצת יד.