מה הסכנה האמיתית לדמוקרטיה? ייתכן שהבנתי את אהרן ברק

"היחיד שיוכל להגן על הדמוקרטיה זה העם", אמר השבוע נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרן ברק, בפודקאסט הידידותי של נדב פרי.

לרגע אחד חשבתי שאני מרחף על ענן. הרי עד כה היינו בטוחים שהיחידה שיכולה להגן על הדמוקרטיה היא היועמ"שית גלי בהרב־מיארה. ואם לא היא, אז נשיא העליון יצחק עמית. ואם לא הוא, אז ראש שב"כ לשעבר רונן בר. ואם לא הוא, אז ניצב בדימוס עמיחי אשד. ואם לא שני אלה, אז "אחים לנשק". ואם לא הם, אז פרופ' שקמה ברסלר. ואם לא היא - אז באמת כבר לא נשאר מי שיגן על הדמוקרטיה, ותהליכים שזוהו לראשונה בנאום של סגן רמטכ"ל יבשילו לדיקטטורה על־מלא בתוך שבוע-שבועיים.

והנה נשמעה הכרזתו הצלולה, הנאצלת, היפהפייה כל כך של אהרן ברק, ומילאה אותנו אופוריה. העם - העם! - יוכל להגן על הדמוקרטיה. אלא שהשמחה לא נמשכה זמן רב. כמו בקופון הטבה שמקבלים מרשתות השיווק השתלטניות, צריך להצמיד לכל הכרזה אותיות קטנות. "הפתרון הוא הבחירות הבאות", המשיך כבוד הנשיא, "שם נדע. אם העם יצביע ליריב לוין וכד', אז נדע שזה מה שהעם רוצה, וכל אחד יעשה את חשבון הנפש".

במילים פשוטות: אם העם יצביע לגוש הפוליטי שהביא עלינו את הרפורמה - נדע שהעם לא רוצה דמוקרטיה. ובמילים יותר פשוטות: בחירות שייגמרו בניצחון אלקטורלי למפלגה שאינה לרוחו של הנשיא ברק - פירושן הרס הדמוקרטיה.

לפי הלוגיקה של ברק, שני דברים גדולים מאיימים כעת על הדמוקרטיה הישראלית: העם והבחירות. לדידו, הגענו לנקודה כל כך קיצונית, רגע סינגולרי מאין כמותו, שהסכנה הנשקפת לדמוקרטיה היא קיום הבחירות - והצבעת העם.

אם אתם חווים כעת תחושת נמלול קלה במעלה הקרקפת, אתם לא לבד. זו תגובה טבעית לסתירה פילוסופית שהשכל האנושי הממוצע מתקשה להכיל. כי מכל הכתוב לעיל נובעת גם מסקנה מעשית מטלטלת - יש רק שיטה בדוקה אחת להגן על הדמוקרטיה הישראלית: לבטל את הבחירות.

לא באמת, אבל...

כן, כן. ברור. דחקנו את הטיעון של הנשיא ברק לאבסורד. רדוקציו אד־אבסורדום. הוא כמובן לא התכוון לזה שצריך לבטל את הבחירות. איזו מין דמוקרטיה זו בלי בחירות? אבל מצד שני, הוא כן אמר שכל אחד יעשה את החשבון שלו אחרי הבחירות. אם הדמוקרטיה תקרוס בעקבותיהן, הוא עצמו יישאר בארץ, אבל סביר שאחרים יחליטו לברוח מכאן. כי הרי בדמוקרטיה מותר לך להצביע, אבל אף אחד לא יכול להכריח אותך לקבל את תוצאות ההצבעה.

הנשיא ברק לא לבד בזה. הפעם, אפילו יותר מאשר בבחירות קודמות, לדמוקרטים מהשמאל יש בעיה עם העם; ליתר דיוק, החלק הזה בעם שמתעקש להצביע לגוש הלא נכון. מסתובבים בינינו דמוקרטים דגולים, כמו יאיר לפיד, יועז הנדל או אביגדור ליברמן, שדנים ברצינות תהומית בשלילת זכות הצבעה מ"מי שלא מתגייס".

"אני לא יודע מי המציא את המשפט הזה שזכות ההצבעה היא זכות מקודשת", אמר יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד בראיון ל"כאן חדשות", והרגיע את מי שדאג: ערבים יוכלו להמשיך להצביע; האיסור יחול רק על חרדים.

אבל לא רק חרדים צריך לנטרל. גם מסתם מצביעי ימין, כלומר ביביסטים מן השורה, נשקפת סכנה. הם, לפי סקרים, מאמינים בתיאוריות קונספירציה. בניגוד למצביעי האופוזיציה, שהם יצורים תבוניים, שקולים ורציונליים - תומכי הקואליציה הם עדר מוסת של בהמות מלחכות קש וגבבה, שנוטות לנהות אחרי ספינים מניפולטיביים והזויים, למשל שגורמים במערכת הביטחון אולי הסתירו מראש הממשלה מידע, או שמערכת המשפט רודפת אותו.

נכון, ברקע הסנטימנט הזה עומדים אליטה ביטחונית ושופרותיה בתקשורת שעוסקים באובססיביות - הרבה לפני המלחמה - בסימון נתניהו כסכנה לביטחון ישראל, בעידוד משרתי המילואים להשעות את התנדבותם (כלומר לסרב לשרת במילואים), ובהסתה של הקצונה הבכירה למרוד בממשלה. ונכון, אינספור חקירות, תיקים ופרשיות סביב ראש הממשלה התחילו ב"דרמה" וב"בום" במהדורות - ונגמרו בכלום מהדהד, וגם אלה שהגיעו לבית המשפט מתגלות כפארסה מביכה.

ונכון, בכירי מערכת המשפט אינם מסוגלים להסתיר את הסלידה הבוטה שלהם מנתניהו ומממשלתו. אבל האם כל זה אומר שלאזרח מן השורה יש רשות לפקפק במניעים שלהם?

הכל למען מיגור הפילוג

אם לסכם עד כה: חרדים הם מיעוט טפילי שראוי לשלול ממנו את זכות ההצבעה. חלק גדול מתומכי הממשלה הם כאמור אספסוף נבער ולא רציונלי. ולגבי מתנחלים - עליהם כבר הוסכם די מזמן שבערוגותיהם צומחים עשבי פרא, מנהיגיהם "אוכלי מוות", והאלימות שצומחת מקרבם מטרידה את מנהיגי אירופה ואפילו את הסטייט דיפרטמנט.

וכל היתר? הם ערב־רב של לה פמיליות, מזרחים, פריפריה, לא משכילים, שאווישים חובבי דרבוקות, שנוהים בעיוורון אחר מנהיג פופוליסט בעל נטיות דיקטטוריות. או כמו שאמרה אמא של מפגינה מפורסמת: "אנשים חלשים מבחינת ערכים", שמבחינתם "מלך זה בסדר". או כמו שחידדה פרופ' שקמה ברסלר, אנשים "שמקדמים מדינה חשוכה רוויה בדם".

עכשיו אני מבין למה התכוון הנשיא אהרן ברק. בתיאוריה, העם יוכל להגן על הדמוקרטיה. אבל בשביל זה צריך עם נאור, מערבי, משכיל וחזק מבחינה ערכית. בפועל, העם הזה ספציפית, שאיתו אנחנו תקועים, הוא חומר אנושי ירוד, שמפגש שלו עם קלפי הוא תאונה חוקתית מצערת.

לא נותר אלא לקוות שיקרה נס אשר יזיז כמה מנדטים לכיוון האור הגדול, וכך לא רק נציל את הדמוקרטיה, אלא נוכל סוף־סוף למגר את מכונת הרעל, לעצור את הפילוג, לרפא את השסע ולשקם את החברה מהשיסוי הנורא שהביאו עלינו הקואליציה ותומכיה.