ובכן, הגענו לשלב הזה שבו ראשי המפלגות מודיעים על "רכש ביטחוני" נוצץ לקראת הבחירות. כלומר, איש מערכת הביטחון, רצוי אלוף במילואים, שיתפוס את משבצת "הביטחוניסט" ברשימת המועמדים לכנסת. הרי היום אין מפלגות - יש "נבחרות". והיום, שוב, אין בחירות פנימיות - יש ליהוקים לנבחרת.
יאיר לפיד, אשר ברשימתו יש כבר לא מעט "ביטחוניסטים", כמו האלופים (מיל') אורנה ברביבאי ואלעזר שטרן, ניצב בדימוס מיקי לוי ואפילו לשעבר המשנה לראש המוסד רם בן ברק, יכול להתגאות באלוף נוסף: נעם תיבון, שהודיע על הצטרפותו ליש עתיד.
נפתלי בנט, שמפלגתו החדשה עוד לא קיבלה פנים ואופי, ערוכה, לפי הדיווחים, לקבל לשורותיה את ראש שב"כ לשעבר יורם כהן. מוקדם יותר השנה, במאי, הודיע האלוף (מיל') נמרוד שפר על הצטרפותו למפלגת "הדמוקרטים", ואם ההצטרפות הזו עדיין בתוקף - מעניין יהיה לדעת איזה מקום יעניקו לו מתפקדי "הדמוקרטים", ככל שייערכו בה פריימריז.
מפלגות השמאל והאופוזיציה לנתניהו מתמלאות "ביטחוניסטים", שייתנו מענה לצרכים החדשים והבוערים של ישראל בעידן החדש, פוסט 7 באוקטובר: דמויות בעלות עבר צבאי או רקע ביטחוני עשיר, שירפדו את הרשות המחוקקת ואת הרשות המבצעת בסמכויות ידע עתירות ניסיון.
מטכ"ל הצללים של קפלן
אני לא רוצה לומר מילה אחת על הרקורד הביטחוני או הצבאי של המצטרפים החדשים. הניסיון ההיסטורי - הרחוק והעכשווי - מוכיח שדרגות גבוהות אינן ערובה לא לתבונה פוליטית ולא לחזון מדיני רציני. אבל המיליטריזם התרבותי בישראל הגיע לרמה כזו שאפילו מפלגות שמאל, הנושאות את דגל הדמוקרטיה והחברה האזרחית, מרגישות צורך כפייתי לנפנף בדרגות, במדים ובמפקדים.
אבל למצטרפים החדשים עד כה יש בכל זאת מכנה משותף בולט: אף אחד מהם מעולם לא סומן כ"ילד רע" בתוך המערכת, ולא כאיזה מרדן גדול במוסכמות הארגוניות והקונספטואליות של מערכת הביטחון. וזה מה שאולי מסביר גם את העובדה ששלושת השמות החדשים - יורם כהן, נעם תיבון ונמרוד שפר - מזוהים באופן עמוק עם תנועת המחאה נגד הממשלה.
נעם תיבון, שהפגין בראש תנועת מילואימניקים נגד הרפורמה המשפטית, אמר בראיון ל־103fm: "נתניהו הורס את מדינת ישראל בגלל התיק הפלילי שיש לו", והוסיף: "הורסים את המדינה ומובילים לדיקטטורה". הוא כמובן צירף את חתימתו הסמכותנית לאותו מכתב עידוד סרבנות, שבו הוא וחבריו לצמרת מערכת הצבא ומערכת הביטחון הישראלית לשעבר הודיעו שהם "מגבים באופן מלא את הלוחמים והלוחמות שהחליטו לעשות מעשה ולהשעות את התנדבותם לשירות במילואים".
גם נמרוד שפר חתום על המכתב הזה, והוא לא הסתפק רק בו. באוגוסט 25' הוא הודח משירות מילואים אחרי שחתם על קריאה לעצור את המלחמה.
יורם כהן, הסולידי יותר, משתייך אף הוא לזרם הזה. הוא השתתף בהפגנה נגד הרפורמה המשפטית ואמר בראיונות שהוא לא מצטרף לקריאות לאי־התנדבות, אבל מבין את מי שעושה זאת, "ושכל אחד יפעל לפי מצפונו". והכי חשוב: הוא מדובריה המובהקים של הקונספציה הנפסדת, שבה מחזיקה האליטה הביטחונית בישראל; זו שתמיד סבורה שהאיומים האמיתיים לישראל נשקפים "מבפנים". "הקרע החברתי הוא האיום הכי גדול על מדינת ישראל", הוא צוטט בשער מוסף "מקור ראשון". התאריך: 6 באוקטובר 2023. זו אינה בדיחה.
אף אחד מהאישים האלה, תרשו לי לשער, לא "לוהק" ל"נבחרת" רק בשל הישגיו המקצועיים. מה שהופך אותם ל"רכש" מבוקש הוא תיעובם הפומבי לנתניהו ולקואליציה, וכמובן - היותם "חיילים טובים" בצבא קפלן, תחת פיקודם של אהוד ברק ומטכ"ל הצללים שהקיף אותו במרד הגדול נגד הבחירה הדמוקרטית של העם בישראל: מדן חלוץ ועד משה (בוגי) יעלון, מעמוס ידלין ועד עמוס מלכא.
אלה אנשים שאיתם האליטה הביטחונית יכולה להיות רגועה במלחמתה הגדולה לשימור כוחה, לביצור מעמדה ולהבטחת הפריבילגיות שלה, מול הכוח היחיד שהעז אי־פעם לאיים על עליונותה: נבחרי הציבור של המחנה הלאומי.
זו אותה פוליטיזציה איומה של הצבא ושל מערכת הביטחון, משום שהלשעברים האלה מביאים למערכת הפוליטית את יוקרתם כ"ביטחוניסטים"; אבל הרבה יותר חשוב מכך - הם משמשים עוגני תמיכה ומקורות השראה עבור קצינים ובכירים נוספים המשרתים כעת בתוך גופי הביטחון.
בעזרתם, ובעזרת אחרים שכבר נמצאים על המגרש הפוליטי, כמו גדי איזנקוט, יאיר גולן וכל השאר, מערכת הביטחון הישראלית יכולה לדעת שהזירה הפוליטית לא תערער באופן רציני על הקונספציות ותפיסות העולם שמובילות אותה - ושהובילו ל־7 באוקטובר - ושדבר לא יגדע את הקו הלעומתי של מערכת הביטחון כלפי ממשלות הימין.
לשבור את הקונספציות
זו עובדה מצערת, אבל זו עובדה, ובשלב הזה היא לא ניתנת להפיכה. אבל אם נכפה עלינו הדבר הזה - אולי צריך, ולו במערכת הבחירות הנוכחית, שמפלגות הימין ימלאו את שורותיהן באנשי ביטחון שמסוגלים להעמיד אופוזיציה תקיפה לאליטה הביטחונית של ישראל.
אני חושב על דמויות כמו אלוף (מיל') גרשון הכהן, התא"לים (מיל') עופר וינטר, ארז וינר, אמיר אביבי ודני ון בירן, אל"ם (מיל') גבי סיבוני ורבים אחרים, שמשמיעים ברהיטות ובביטחון קול אופוזיציוני, ביקורתי ולעיתים אף אנטי־ממסדי ביחס למה שנחשב "בון טון" באליטה הביטחונית בישראל. יש להם השגות מנומקות על הנחות היסוד ועל עקרונות הליבה של מערכת הביטחון, גם ברמה האסטרטגית ולעיתים גם ביחס לנטיותיה המדיניות.
כשאישים כאלה יציפו את המערכת הפוליטית, הם לא רק יהיו משקל נגד אידיאולוגי לייצוג הפוליטי של מטכ"ל הצללים של קפלן - הם גם ישמשו מקור השראה ועוגן של תמיכה עבור קצינים ובכירים במערכת הביטחון, שמסוגלים לגלות חשיבה מקורית ולצאת מקווי המתאר הרעיוניים שמוכתבים על ידי ה־INSS. זה לא הכרחי רק כדי לחזק את מפלגות הימין, זה הכרחי גם לצורך חיזוק דמויות כמו ראש שב"כ דוד זיני, ולמעשה כדי לזקוף את ראשם של הדוד־זינים הבאים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו