"הפלת נתניהו היא תנאי הכרחי להשבת כל החטופים ולסיום המלחמה", כתב רה"מ לשעבר אהוד ברק בשלהי אוגוסט 25'. "לכן, עלינו להתמקד בהפלתו והחלפתו", סיכם את דבריו. כמו כל ההערכות, ההתנבאויות, התחזיות, הקביעות והפרשנויות שיוצאות ממחלקת הרל"בת (בעיקר באגף הביטחוניסטי שלה), גם זו לא התיישנה מי יודע מה. אבל היא בכל זאת ראויה לתשומת לב דווקא עכשיו.
משום שהקביעה שהפלת נתניהו היא "תנאי" להשבת החטופים מזקקת לא רק את קוצר הרואי הפתולוגי, אלא את שני הקווים האסטרטגיים שהנחו את מובילי הקונפליקט החברתי בשנתיים האחרונות. הראשונה היא דה־לגיטימציה גורפת לנתניהו ולממשלתו - יהיה המחיר המדיני והצבאי אשר יהיה. והשנייה היא ניצול ההזדהות הציבורית עם טרגדיית החטופים, ולמעשה השתלטות קולוניאלית על הסוגיה, כפלטפורמה זולה ונוחה למאבק הפוליטי בנתניהו.
מכונת הרעל האמיתית
האסטרטגיה הזו כשלה במבחן המציאות, אבל נזקיה ניכרים. בעיקר התפיסה הרעילה שהשתרשה, שנתניהו - ורק נתניהו - הוא מה שעמד בין החטופים לבין החירות שלהם. שהאינטרס הפוליטי של נתניהו לבדו אחראי לסבלם של החטופים. שנתניהו לא רוצה את החטופים בבית. שהוא מעדיף אותם מתים. שהוא אדיש לגורלם. שהוא מנוכר ליסוריי המשפחות. שכל עוד זה תלוי בו - הם יישארו בשבי.
הוא מפקיר, הוא בוגד, פה ושם היה גם "הוא רוצח". וכמובן, הוא מטרפד. "לאחר שנתיים של טרפוד", קראה כותרת באחד האתרים לקראת מימוש העסקה בערב החג. "שנתיים של טרפוד", שבמהלכן שוחררו 80 חטופים חיים בעיסקה ראשונה (נובמבר 23'), 30 חטופים חיים בעסקה השנייה (ינואר 25') ו־20 חטופים חיים בהסכם לסיום המלחמה.
העניין הוא שעובדות כבר לא משנות. פשוט מורחים את המילה "טרפוד" על כל הפעמים שבהן ממשלת ישראל עמדה על משמר האינטרסים הלאומיים, הביטחוניים והאסטרטגיים שלה, ומצמידים את התגית המזוויעה "אוכל מוות" לכל מי שבדילמה הלאומית הקשה הזו, תמך בלחץ צבאי - במקום בכניעה לחמאס.
יותר משהיא זרעה שנאה פנימית - עד כדי חידוש איומי הסרבנות הצבאית באמצע המלחמה - מכונת התעמולה הזו סיפקה את הרגל השנייה לדה־לגיטימציה של ישראל בעולם. לא רק תמונות הזוועה והלוחמה הפסיכולוגית של חמאס מילאו תפקיד בצונאמי המדיני. גם ההתעקשות של מתנגדי נתניהו, לרבות ראשי מפלגות האופוזיציה, לפמפם את הנרטיב השקרי שלפיו ישראל משועבדת למלחמת הישרדות פוליטית ("מלחמת שלום נתניהו"), חוללה לישראל נזק מדיני בלתי נתפס. מנגנון ההטפשה הזה הצליח לדרדר עוד ועוד את השיח הציבורי. אי אפשר היה לנהל בשנתיים האחרונות דיון מושכל, אינטליגנטי, רציונלי, ביתרונות ובחסרונות של החלופות האסטרטגיות, משום שעם "אוכלי מוות", "מפקירים", "משיחיים", "תת־הנהגה", ו"כת" - אין ולא יכול להיות שיג ושיח.
הדיון הציבורי נוטרל כמעט כליל בחסות מכונת הרעל היעילה בהיסטוריה. ולכן גם אי אפשר היה לדמיין תרחיש שבו דווקא החלופה הבלתי נתפסת - זו שבה הקו "המשיחי" של "מלחמת הנצח" - יוכיח את עצמו כמוצלח. כלומר, שהלחץ הצבאי העצים בעזה, לצד התקיפה הלכאורה "כושלת" בקטאר, יביאו את המתווכות להציב אולטימטום ברור לחמאס, ולהפוך את החטופים מנכס לנטל.
חיים ממוצ״ש למוצ״ש
הנה עוד כמה תרחישים שמחנה המתנגדים לנתניהו לא העלה על הדעת - ועד היום לא מפנים עד הסוף את המשמעות שלהם: ריסוק חזבאללה וחיסול הנהגתו, מיטוט הציר השיעי וסילוק משטר אסד, החרבת תוכנית הגרעין האיראני, חיסול צמרת ההנגה של חמאס, והשבת כל החטופים החיים שנותרו בעזה - בפעימה אחת. אלה הם הישגי מלחמת השולל, "מלחמת הנצח", המלחמה הפוליטית של נתניהו.
לישראלים רבים היום ברור שאם בצמרת ההנהגה הפוליטית של ישראל היו יושבים יאיר לפיד, גדי איזנקוט, נפתלי בנט, אהוד ברק או אביגדור ליברמן - דבר מכל זה לא היה מושג. לא רק כי הם לא היו עומדים בלחץ הציבורי, התקשורתי והמדיני. אלא מפני שזה היה לחלוטין מחוץ לאופק האירועים שלהם. לאורך כל השנתיים האחרונות הם לא הצליחו להעלות על בדל דעתם חזון של מהפך אסטרטגי גורף שכזה - ולמעשה עשו ככל יכולתם כדי לערער על הלגיטימציה הפנימית והבינלאומית של הקבינט שכן חתר ליעד הזה בדיוק.
מוגזם לצפות שמישהו מהם - ומהמעגל התקשורתי העוטף אותם - יודה בזה. הם לא יכירו בפומבי לא בהישגים האסטרטגיים הבלתי נתפסים של ישראל בשנתיים האחרונות ולא בהצלחת הלחץ הצבאי על העיר עזה באקורד הסיום, שממנו הם הפחידו את הציבור הישראלי רק לפני חודש־חודשיים. יושרה אינטלקטואלית היא מצרך כל כך נדיר אצלנו, שהם יעדיפו לספר לעצמם שטראמפ כפה על נתניהו כניעה וימתחו ביקורת ילדותית על סעיפי ההסכם אחרי שצעקו בכיכר "בכל מחיר".
אה, ואיך אפשר לשכוח. "אבל מה האסטרטגיה", הם שאלו כל הזמן בנימה מתחכמת. התשובה המצערת והמשעשת כאחד היא שרובם לא זיהו אסטרטגיה גם שהיא נאמרה להם במילים ברורות וגם כשההיסטוריה נכתבה לנגד עיניהם המשתאות. אני מרשה לעצמי להעריך שעד לרגע זה הם לא מבינים את המשמעות ההיסטורית המלאה של שיבת כל החטופים החיים לגבולם ועלייתו של טראמפ לירושלים בערב חג אחד.
אל דאגה. עד מוצ"ש אהוד ברק ימציא להם סיבה חדשה להדליק מדורה באיילון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו