נתניהו, התנגדתי לכך, אבל עכשיו הגיע הזמן שתתפטר

לכבוד ראש הממשלה מר בנימין נתניהו,

שמי חנוך בן פזי, אחד האזרחים המודאגים והאוהבים של מדינת ישראל. אני רואה את עצמי כאדם דתי - מחויב לחברה הישראלית, למסורת היהודית, לערכים האנושיים, עוסק בתחומים של הפילוסופיה והמחשבה היהודית, ומשתדל לתרום לתיקון המוסרי והרוחני של החברה הישראלית.
ומהמקום הצנוע הזה, ולאחר שבע מאות ימים מאז "השבעה באוקטובר", אני מבקש לפנות אליך בפנייה פומבית: "הגיע הזמן שתקבל על עצמך את האחריות".

למה דווקא עכשיו?

בשנה הראשונה שאחרי "השבעה באוקטובר" - התנגדתי להתפטרותך. חשבתי שמוטב כי ראש ממשלה מכהן ינהל את המלחמה - מוצלחת יותר או פחות. אחרי שחלפה שנה – חיכיתי בציפייה של אמון, שתצהיר זאת בקולך. כשאנו מתקרבים כבר לשנתיים ימים, ובפתח של הימים הנוראים, ראוי לומר "הגיע הזמן".

"השבעה באוקטובר" אינו יום קשה נוסף בתולדות ישראל, הוא יום שמחייב חשבון נפש לאומי, ומוטל על כולנו לקבל על עצמנו את האחריות על אותו היום.

יש להבחין בין סוגים שונים של אחריות: אחריות של התפקיד, אחריות פלילית וחוקית, אחריות מוסרית ודתית. אך יש אחריות שאי אפשר להכחישה. אתה הוא זה שעמד בראש ממשלת ישראל, ובראש מערכת הביטחון הישראלית, כיהנת בראש ההיררכיה ביום הטבח הנורא ביותר שעבר העם היהודי בעשרות השנים האחרונות, אתה הוא זה הנושא באחריות המלאה והכוללת, של כל מה שהתרחש באותו יום נורא של "השבעה באוקטובר". מוטל עליך להתייצב בפני העם בישראל, לקבל על עצמך את האחריות, וללכת לדרכך.

את נאומי הפרידה של משה רבנו, ישבתי ולמדתי פעמים רבות אבל דומני שהאומץ הגדול של משה מצוי ביכולת שלו לקבל את האחריות ולהיפרד מהעם. זהו שיעור מאלף של המנהיג הגדול ביותר שהיה לעם היהודי. למרות הכעס והזעם שהיה לו על עם ישראל, ולמרות שהאמין כי הוא נדרש לשלם את המחיר על הטעויות שבני ישראל עשו, כאשר הוא מגיע לרגע האמת, הוא מתייצב בפני העם, מקבל על עצמו את האחריות, נפרד מן העם, ומצווה עליהם שימשיכו הלאה, ויכרתו מחדש את הברית שלהם.

ברית הגורל שבינם לבין אחיהם, וברית היעוד שבינם לבין אלוהיהם. רבים וטובים ממני, יודעים לנתח את ההיבטים השונים של מהלכי המלחמה, ההסברה הישראלית, והמדיניות שמאז. למען האמת, גם לא קשה להצביע על כמה מן ההישגים הפנומנליים, על כמה מן הכישלונות הקולוסאליים. על הצלחות וכישלונות בהשבת החטופים, על משפחות החטופים, על הנופלים ומשפחותיהם, על התמשכות המלחמה האחת, ועל התקצרות המלחמה האחרת ועל מספר בלתי נתפס של נרצחים, נהרגים, עקורים, פצועים, ופגועים בנפש.

אך, אני מבקש להשיב אותך אל הבוקר הנורא ביותר של "השבעה באוקטובר". בוקר שהיו בו אלימות ורוע קיצוני, בוקר של חסד ושל התייצבות. היתה בו התדהמה וההלם מעוצמת הכישלון ומגודל המחדל. היתה בו קריסת המערכות השלטוניות. ולגאוותנו, היתה בו גם התגייסות מרגשת ומסעירה של יחידים ויחידות, הצעירים והצעירות של החברה הישראלית הנפלאה: שבאו למען האחווה, למען מאבק לחירות, למען ההגנה.

אני יודע שיש יועצי שיווק שיבנו נרטיב שכאילו פוטר מאחריות, יש פוליטיקאים שידעו לנווט את המערכת בכדי לשרוד פוליטית, יש אנשי פרסום שידעו לבצע את העבודה שלהם, יש גופי מחקר ומכונים רעיוניים שיספקו דוחות חיוביים, יש אנשי אמונה שישוררו על המשיח המתגלה, על חורבן ישראל או על בניין המקדש, וכל אלה לא יחליפו את היסוד המשמעותי והעמוק ביותר במסע היהודי: "האחריות".

כמי שמלמד חשיבה פילוסופית אודות מושג האחריות, אני יודע שאת השיעור הזה יש ללוות בתובנות נוספות, אודות "השתמטות מאחריות", "העדר לקיחת אחריות", וההשלכות מרחיקות הלכת של העדר לקיחת אחריות אישית.

המשמעות של היעדר לקיחת אחריות על ידי ראש ממשלת ישראל משמעה: הכחשה. הכחשה אינה מתבצעת על ידי שקר או שלילה, בדרך כלל היא מתרחשת על ידי הכנסה לקונטקסט. מתן הקשר כללי האומר "זה רק חלק מן הסיפור". וממילא, האחריות האישית למחדל הנורא חלקית בלבד. המסגור מחדש של ה"שבעה באוקטובר", מחליש את עמדתה המוסרית של ישראל.

היעדר קבלת האחריות משליך באופן ישיר ועקיף, על הציבור הרחב שלומד "כיצד להתנער מאחריות". החברה הישראלית בנויה על לקיחת אחריות, על התנדבות, על התגייסות. אנחנו אוהבים את החברה שלנו ומעריכים אותה על כך. חוסר לקיחת אחריות הוא פגיעה באחד מיסודות הקיום היהודיים של החברה בישראל.

ואולי החשוב מכל בעת הזאת - היעדר קבלת האחריות - לא מאפשר לחברה הישראלית להתארגן מחדש. עלינו לחתום מחדש על ברית הגורל, ובתקווה שנצליח גם לחתום מחדש על ברית היעוד מתוך ההבנה שרק האחריות המשותפת יוצרת אמנה של ממש.

ומילה לקראת סיום מכתבי: הימים הללו, הם ימי אלול - חודש הרחמים והסליחות, בפתח הימים הנוראים של שנת תשפ"ו. המסורת היהודית קבעה את הימים הללו לימים של חשבון נפש. חכמינו לימדו אותנו, כי בראש השנה נברא האדם, ובראש השנה אנו עוברים לפני ריבונו של עולם בדין כבני מירון.

התרבות הישראלית לימדה אותנו, כי הימים הנוראים הללו, הם ימים של חשבון נפש לאומי וחברתי. אנו כולנו רוצים להתפנות לחשבון הנפש ולמעשי התיקון, אבל אנו מצווים לתת את הזמן והמקום למסורת התשובה של הימים הנוראים.

כמי שעמד בראש הממשלה במועד "השבעה באוקטובר", וכמי שהיתה זאת המשמרת שלו: "הגיע הזמן". קבל את האחריות והתפטר.