נתניהו, כבר לא ליגה אחרת

בנימין נתניהו שהאמין בעבר בעוצמתה של ישראל כמדינה מתקדמת ומחוברת לעולם, הפך היום את הכישלון שלו לאידיאולוגיה. האיש שפעם התגאה בקשרים עם מעצמות העולם, מוביל למדיניות הסתגרות ובידוד, ומנסה לטעון שחולשה היא בעצם כוח.

דבריו של נתניהו על “סופר-ספרטה” ו”סממנים אוטרקיים” אינם הערת אגב כלכלית. הם משקפים בחירה אסטרטגית: בידוד במקום אחריות לדורות הבאים. במקום לעצב מדינה יהודית-ציונית חזקה, משגשגת ומחוברת לעולם, נתניהו מוביל למציאות שבה ישראל נסוגה פנימה, נחלשת כלפי חוץ ומפירה את האיזון הפנימי.

הישגיה הגדולים של ישראל נולדו לאורך עשרות שנים משילוב של יוזמה פנימית ושותפויות חיצוניות. להציג הסתגרות כגאווה לאומית איננו ציונות. זו חולשה במסווה של עוצמה.

לא פחות חמור מהבידוד החיצוני הוא הפירוק הפנימי. ממשלה שמאפשרת המשך השתמטות משירות צבאי משדרת מסר ברור: האחריות הלאומית איננה נחלת הכלל, אלא של מיעוט מצומצם. חברה שלא מחנכת לשותפות בנטל לא תוכל לעמוד לאורך זמן מול אתגרי ביטחון וכלכלה. כך נוצרת מציאות מסוכנת: בידוד כלפי חוץ, והיעדר סולידריות מבפנים. זו איננה עוצמה אלא חולשה.

מנהיגות נבחנת ביכולת לשמור על זהות יהודית איתנה, לחזק את עמוד השדרה הלאומי ולבנות בריתות בינלאומיות שיבטיחו את עתיד המדינה. נתניהו אולי חושב שהבידוד ישרת אותו פוליטית, סמוטריץ’ אולי סבור שהוויתורים לחרדים מחזקים אותו אך בפועל הם מחלישים את ישראל כולה.

הירושה שהם מותירים לדורות הבאים קשה: כלכלה מוחלשת, חברה מפולגת ומעמד בינלאומי מתערער. הילדים והנכדים שלנו יישאו במחיר: בצמיחה שנחסמה, בהזדמנויות שהוחמצו ובנטל ביטחוני וכלכלי כבד יותר. במקום לבנות עתיד, נתניהו וסמוטריץ’ משאירים שוקת שבורה.

הממשלה הזו כבר עשתה מספיק נזק ודרכה חייבת להסתיים. ישראל לא יכולה להרשות לעצמה עוד שנים של בידוד, פגיעה בכלכלה ופירוק פנימי. דרושה מנהיגות שתבנה עוצמה אמיתית – זהות יהודית חזקה, כלכלה פתוחה ושותפות מלאה בזכות לשרת בצה״ל, כדי להבטיח לילדים ולנכדים שלנו עתיד טוב יותר.