אם יש דבר אחד שסאגת הדחתו המביכה של רונן בר המחישה בריאליזם נוקשה, זה איך תיראה באמת ועדת חקירה ממלכתית. זה היה פרומו מעורר קבס למשפטיזציה האיומה של השיח הביטחוני והמשטרי בישראל, ולשיבוש העמוק בעולם המושגים הבסיסי של סמכויות וגבולותיהן במשטר דמוקרטי. קיבלנו גם הצצה לשימוש המניפולטיבי בזרם המידע ובשליטה עליו. וכמעט כרגיל, היה זה נתניהו, שבמענה המשפטי, עוד מענה משפטי לעוד סיבוב של הסתערות פקידותית עליו, חשף את המנגנון.
אבל לא צריך להיות בצד של נתניהו בסיפור הזה, כדי להבין שחוק הטבע שהגדירה פרופ' רות גביזון ביחס למשפט נתניהו - יחול גם על ועדת חקירה ממלכתית. "אני חוששת שאכן אין לנתניהו סיכוי לקבל משפט צדק", היא אמרה, וגם הוסיפה משהו שמרבית מצטטיה משמיטים: "היה יותר מדי משפט עיתונות".
גיבור נולד
לפני הכל - הבהרה מתבקשת, כדי לא ליפול למלכודת הפופוליזם: אין דבר צודק ושלם ואמיתי יותר מדרישתם של קורבנות ונפגעי 7 באוקטובר לרדת לשורש האמת, ולאתר באמצעות חקירה מקצועית ובלתי תלויה את מקורות הכשל. לדעת מי כשל - ואיך. אין דבר הוגן יותר עבור החברה הישראלית כולה מהפקת לקחים יסודית ומימוש של צעדי תיקון - כולל צעדים פרסונליים - כדי למנוע, ככל האפשר, את 7 באוקטובר הבא.
ברור שחקירה נחוצה. אבל מבט מפוכח על הפארסה שהתנהלה פה מאז הוגשו העתירות נגד ההחלטה הלגיטימית של ממשלת ישראל להעביר מתפקידו את ראש השב"כ - הוא כמו הצצה לכדור בדולח.
כל ועדת חקירה שממניה וסמכויותיה יוקצו על ידי בית המשפט העליון, תהיה ועדה ברוחם ובהשראתם של ממניה. האנטגוניזם המופגן, השקוף כל כך, של מערכת המשפט בכלל ושל בית המשפט העליון בפרט, כלפי ראש הממשלה והשרים, יחלחל לשורותיה. מערכת המשפט, בפרט תחת הנהגתם של הנשיא יצחק עמית והיועמ"שית גלי בהרב־מיארה, היא אינסטרומנט נלהב במאבק נגד נתניהו. ראשי המערכת אימצו זהות של "שומרי סף". מה שמכווין את פעילותם ככוכב הצפון בשנים האחרונות - זה "לשמור" על הדמוקרטיה, ועל הממלכה, מפני נתניהו.
התפקיד ששניהם מילאו בסיכול הדחתו החוקית של רונן בר, וההתגייסות שלהם למלחמתו, מלמדים עד כמה ועדת חקירה ממלכתית שתמונה ותפעל בכפוף לזירה המשפטית, תהיה ספוגה באתוס החדש של הפקידות הישראלית ומלחמתה בכוחות החושך והדיקטטורה. בית משפט שמתגייס כדי לסייע לראש שב"כ להינצל מחרפת הדחה, למרוד בפיטוריו ולקנות זמן כדי להכריז בעצמו על "התפטרות" בתנאים שהוא מכתיב, מצהיר על עצמו כסביבה עוינת לממשלה. לא. במינוי של בית משפט כזה, לממשלה ולעומד בראשה אין סיכוי לקבל חקירת צדק.
אבל העניין הכואב עוד יותר, הוא שלמעשה גם אין משמעות לאמת שתתברר, לעובדות שייחשפו, לכשלים שיצופו. תראו את התגובות הציבוריות לפרטים שעלו מהדיונים ומהתצהירים בשבועות האחרונים. האם התקיים דיון ציבורי במשמעות המבצעית, הביטחונית, הארגונית? האם נעשה ניסיון להבין מהם משהו על ליל 7 באוקטובר?
גרוע מזה, האם מישהו שינה את דעתו בעקבות הדברים שנחשפו? בדיוק להפך. זה פשוט מדהים לראות איך גם עכשיו, כשכבר אין עוררין על הליקויים העמוקים בתפקודו המקצועי של רונן בר, כשהשמיים מתכסים ספקות קשים לגבי אמינותו, וכשהתקשורת גדושה בעדויות לרקב המוסרי בעבודת שב"כ תחת הנהגתו - מעמדו כגיבור תקשורתי רק מתעצם. הוא הפך לדמות טרגית במקרה הטוב, ולדמות נערצת במקרה הרע. ובכל מקרה, עבור תנועת קפלן ושלוחותיה במערכת הביטחון והתקשורת, הוא ה"אנטי־נתניהו" המושלם. והיות שאי אפשר להתכחש למחדליו המקצועיים, מריעים לגבורתו במלחמה נגד נתניהו.
מה שווה האמת
זה לא רק פתטי ונלעג; זה פשוט מצביע על כך שאין משמעות לאמת העובדתית כל עוד היא לא משרתת נרטיב שנכתב מראש. ולכן בדיוק כמו ההליך המשפטי סביב פיטורי בר, כך גם ועדת חקירה ממלכתית שתמונה על ידי ביהמ"ש העליון, תהפוך לעוד חזית רועשת במאבק המשפטי והתקשורתי נגד נתניהו. הבה נודה: רונן בר יוצא מההליך המשפטי הזה עם ניצחון סימבולי ענק, לפחות בקבוצת ההתייחסות החברתית שלו. היועמ"שית בהרב־מיארה והשופט עמית ידעו את זה מהרגע הראשון; אני מרשה לעצמי להעריך שזה לא הפריע להם, בלשון המעטה.
כי בקרב שמנהלות האליטות נגד נתניהו, הכל שפיט. אם יחסי תן־קח של פוליטיקאי וגופי תקשורת עברו משפטיזציה מופרעת, קל וחומר שהדחתו על פי חוק של ראש שב"כ בהחלטת ממשלה היא עניין לסימפוזיון משפטי. הדבר הבא שיקרה הוא שתחת כסות של ועדת חקירה ממלכתית, יועמדו לבחינה משפטית דוקטרינות אסטרטגיות וגישות מדיניות. עכשיו גם עמדות אידיאולוגיות של הנהגה נבחרת תעמודנה למבחן הסבירות של ועדה כמו־משפטית.
צריך לזכור את האימפריאליזם האגרסיבי הזה של מערכת המשפט, לא פחות מההטיה המובנית בכל ועדה שתמונה על ידי בית המשפט העליון, ואת אובדן הערך של האמת. ייתכן שהפתרון הרצוי הוא מינוי פרלמנטרי בהסכמה של ועדת חקירה מקצועית, שחבריה יקבלו הסכמה רחבה משמאל ומימין, ויזכו לאמון של הקואליציה ושל האופוזיציה. יש כמה הצעות כאלה במרחב הפוליטי, כמו למשל זו שהציג ח"כ אריאל קלנר מהליכוד, שמומלץ להקדיש לה מחשבה. אבל אם יש מסקנה מתבקשת מאירוע הפיטורים של ראש שב"כ, היא שכדי לרדת לשורש האמת, צריך להרחיק את החקירה מכל השפעה או מעורבות של מערכת המשפט.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו