המאבק הוא לא על עתידו של בר של או נתניהו - אלא על ההגנה על הדמוקרטיה הישראלית

התצהיר שאמור ראש שב"כ להגיש היום לבג"ץ והתקדים העומד מאחוריו, כמו גם המשמעויות העתידיות שלו, הם לא פחות מדרמטיים לגורלה של מדינת ישראל וזהותה כדמוקרטיה שפויה.

הדרמה המתחוללת בימים אלו אינה מסתכמת רק בדיון המשפטי בבג"ץ. הדיון הזה מהווה את שיאו של המאבק שאותו מנהל ראש הממשלה ושריו הנאמנים, בכל רשויות החוק, המשפט והביטחון במדינה. מאבק שמטרתו היא הסרת כל ההגבלות והחסמים על יכולת המשילות המוחלטת של הממשלה ללא כל איזונים ובלמים תוך השתלטות מוחלטת על כל מערכת המשפט, אכיפת החוק והשמירה על הביטחון והמשטר בישראל. במילים אחרות, זהו הצעד האחרון לפני הפיכתה של ישראל לדיקטטורה מוחלטת הנשלטת בשלטון יחיד ללא כל מיצרים, ללא הפרדת רשויות וללא גופים שתפקידם להגן על האזרח ולשמור על האינטרסים שלו.

מאחר ותצהיר זה מוגש תחת שבועה, ומאחר וראש שב"כ הביע נכונות גם להעיד על הדברים בפני בית המשפט, הרי שחשיבותו עולה משמעותית - שכן לפי הפרסומים, הוא עשוי להכיל פרטים מזעזעים על דרישותיו החריגות של ראש הממשלה מראש שב"כ. לפי המכתב אותו פרסם רונן בר, צפוי תצהיר זה להכיל פרטים על דרישתו של ראש הממשלה לתת לו לגיטימציה להיעדר מדיוני בית המשפט בתיקים הפליליים העומדים נגדו.

כמו כן הוא צפוי להבהיר את פרשת הדחתו של בר מצוות המו"מ במהלך הלחימה רק מהטעם שהדעות שהביע, ביחד עם כל שאר ראשי מערכת הביטחון, לא תאמו את אלו של ראש הממשלה ולא נתנו גיבוי לרצונו להמשיך בלחימה על חשבון חיי החטופים.

קו ההגנה האחרון

עניין משמעותי נוסף הוא דרישתו של ראש שב"כ להקמת וועדת חקירה ממלכתית, אותה מנסה נתניהו למנוע בכל מחיר, רק מהחשש שהיא תצביע על אחריותו הכוללת לאירועי שבעה באוקטובר ובצדק. כעסו האישי של נתניהו גבר עם פרסום תחקיר שב"כ על האירועים, בהם נטל שב"כ והעומד בראשו אחריות מלאה על הכישלון המודיעיני, אולם ציין גם את אחריות הדרג המדיני לכישלון זה.

הנקודה האחרונה היא כמובן חקירת קטאר גייט המטרידה מאוד את נתניהו, וקושרת לכאורה ישירות את אנשי לשכתו לקבלת כספים מקטאר תמורת קידום אינטרסים זרים למדינת ישראל. לאורך כל הלחימה ציין והדגיש ראש הממשלה את האמון הרב שיש לו בשב"כ ובעומד בראשו -  כולל ציון הצלחותיו המרשימות של הארגון לאורך כל הלחימה. פתאום התחלף האמון בחוסר אמון מוחלט. פתאום לא יכול ראש שב"כ להישאר בתפקידו אפילו יום אחד נוסף. פתאום "הישארותו בתפקיד עשויה לגרום נזק ביטחוני עצום למדינת ישראל"? אמנם?

רונן בר שהקדיש את כל חייו לביטחון המדינה, שהגיע לתפקידו ומעמדו בגלל יושרו, מקצועיותו ואומץ ליבו - הוא זה שפוגע בביטחון המדינה. ואילו ראש הממשלה וממשלתו חדלת האישים המבוססת על עבריינים ביטחוניים לשעבר ועל בוזזי הקופה הציבורית בעת מלחמה, לא אחראים על דבר. כאילו לא הוא שימש ראש ממשלת ישראל בכל השנים שקדמו לאירוע המזעזע. כאילו לא הוא אישר העברת מיליוני דולרים קטאריים לחמאס בניגוד לעמדת שב"כ. כאילו לא הוא התעלם מאזהרות שלושה ראשי שב"כ על התעצמות חמאס. כאילו לא הוא סירב לסיכולו של יחיא סינוואר למרות המלצת ראשי שב"כ.

המאבק הזה אם כן, הוא אינו על עתידו האישי של רונן בר, וגם לא על עתידו האישי של נתניהו. עבור שניהם ככל הנראה האירוע הזה ייגמר בסיום תפקידם. אלא שהראשון כבר נטל אחריות על הכישלון ופרסם תחקיר אמיץ ואילו השני מסרב לחלוטין להודות באחריותו לכישלון, מוסיף להילחם בכל ראשי זרועות מערכת המשפט והביטחון, מוסיף לאפשר לחבריי ממשלתו ההזויים להוביל את ההפיכה המשטרית המפלגת וקורעת את העם בישראל ומוסיף להפעיל את מכונת הרעל הפועלת ביעילות מול כל הגורמים הממלכתיים במדינה, רק על מנת שהממשלה תוכל לשרוד עוד קצת לפני היעלמותה בבושת פנים אל פח האשפה של ההיסטוריה.

מה שבאמת חשוב להבין, ועניין זה אינו קשור לחלוטין לימין או לשמאל, הוא כי בהגנה על הדמוקרטיה הישראלית ועל השפיות הנורמלית במדינה, נותרו רק מעט שומרי סף והם: שב"כ, היועמ"שית לממשלה ובג"ץ. על כל אלו מנסה הממשלה והעומד בראשה להשתלט. הם קו ההגנה האחרון שלנו כאזרחים על הדמוקרטיה הישראלית והמדינה בכלל. ולכן גם אם רונן בר מתכוון להתפטר מתפקידו ובצדק, לאור כישלון השב"כ, הרי שהמאבק שלו על ציביונה הדמוקרטי של המדינה, ניצב לפני הצורך בהתפטרותו ולכן העניין חייב להיות מוכרע בבג"ץ מתוך שיקול מעמיק על עתידה של המדינה ואופי משטרה העתידי.

הכתוב הוא ראש תחום החוסן הלאומי במכון למדיניות ואסטרטגיה באונ' רייכמן, סגן ראש אגף בשב"כ לשעבר ויו"ר מועצת העם החדשה.