מלחמת שלום האינפורמציה: מונופול הידע של שב"כ

אין צורך להיות בפוזיציה כדי לקבל את הרושם שראש שב"כ רונן בר והיועמ"שית גלי בהרב־מיארה נכנסו למערבולת שאי אפשר להיחלץ ממנה בלי איזה סיבוב פרסה מביך. בנקודה שאליה הם הגיעו, אין אלא להמשיך ללכת. שניהם מושקעים במאבק עד צוואר.

ועדיין, שניהם גם במצב שבתורת המשחקים מעמיד אותם בעמדת יתרון: יישארו, יעופו מיוזמתם או יודחו - הם מרוויחים את מעמדם כדמויות המופת הנערצות של המחנה המתקרא "דמוקרטי". יש להם נכס שליריביהם בממשלה אין: אתרוג תקשורתי וגיבוי במוקדי עוצמה כמו האליטה האקדמית, התרבותית, המשפטית והביטחונית, שמעניקים להם רשת ביטחון.

התחושה, אפוא, היא של אדמה חרוכה. התרת כל רסן והתנערות מכל עכבה כדי להשיג ניצחון. אכיפה בררנית, הפרה בוטה של נורמות דמוקרטיות, זלזול בזכויות חשודים, והחמורה מכל - הקרבת היוקרה, המעמד הציבורי והתדמית של הארגונים שעליהם הם מופקדים. מי שאוזנם משוחררת ממערכי הדוברות של שני האישים האלה, שומעים מבפנים את אותה קריאה מקצועית וממלכתית: שחררו אותנו.

חשיפות יתר

המלחמה של מערכת המשפט בנתניהו היא שקופה, מוכרת, ידועה. אין כל מסתורין סביב פעולותיה הלעומתיות של היועמ"שית ונטייתם האימפריאליסטית של שופטי בג"ץ. מדובר במערכת מגויסת במודע ובמוצהר לביצור עוצמתה הממסדית ומעמדה ההגמוני. האם אותו היגיון מניע גם את רונן בר?

אני לא מאלה שמזלזלים במערכת ההקשרים החברתיים שנחשפו על ידי ח"כ טלי גוטליב או כתב חדשות 14 מוטי קסטל. לסבך הקשרים החברתיים והאישיים בין בכירי שב"כ ומערכת הביטחון לבין היועמ"שית וחלק ממובילי תנועת קפלן יש משמעות ויש השלכות. בשפה היומיומית קוראים לזה "קליקה". בשפה הסוציולוגית זה נקרא "רשת חברתית", או פשוט "קבוצת השתייכות".

זה מעיד לא רק על קרבה חברתית ותרבותית, אלא גם על תודעה קבוצתית משותפת, על מכנה משותף זהותני, ובמידה מסוימת גם על שותפות אינטרסים. אסור לזלזל בזה; אלה הן זיקות חברתיות שיש להמשיך לחשוף, בעיקר מול המאמצים להסוות אותן או להמעיט מחשיבותן. האם עלינו לצפות שכל המארג הזה מנוטרל לחלוטין במסגרת העבודה המקצועית שלהם?

ועם זאת, ככל שמעמיקים בניתוח הפעולות של ראש שב"כ, עולה על הדעת אפשרות נוספת. צריך לשים לב לדברים שמזניקים את רונן בר. לא "דליפת" מידע באשר היא מקפיצה את הארגון על הרגליים, אלא זליגת מידע שיש לו משקל תקשורתי ותדמיתי.

החשיפה של שירית אביטן כהן בעיתון זה העידה יותר מכל על סתירה מביכה בין הנרטיב שמשווק ראש שב"כ כלפי חוץ, ביחס לעמדותיו הקודמות לגבי חמאס, לבין הדירקטיבות שהוא הנחיל לעובדי הארגון בפועל בשנים האחרונות. החשיפה של עמית סגל בחדשות 12 לימדה על סימונו של פוליטיקאי מהצד הלא נכון, אחד שבאופן עקבי מטיל ספק בקונספציות של שב"כ. וברקע, התחקיר הפנימי של שב"כ וה"תנאי" של רונן בר לפרישה - הקמת ועדת חקירה ממלכתית ושליטה במינוי יורשו בתפקיד. מה שמשותף לכל אלה הוא החשש מאובדן השליטה בזרם המידע.

צריך לזכור: לשב"כ יש לא רק סמכויות בלתי רגילות וכלים יוצאי דופן בכל מה שקשור לאיסוף מידע, למעקב, למעצר ולשיטות חקירה - יש לו גם מונופול על ידע. מאז תחילת המלחמה, וביתר שאת מרגע שהחל החיכוך הפומבי עם ראש הממשלה, אפשר היה להבחין בהדלפות מגמתיות ולנחש בקלות מביכה שמקורן בשב"כ. לשב"כ יש שליטה מלאה בהקצאת רסיסי המידע שבו הוא מחזיק - מסמכים, חשיפות, ציטוטים, הדלפות.

הפרשיות שיצרו את הפיצוצים הגדולים בין לשכת ראש שב"כ לבין לשכת ראש הממשלה נובעות כולן ממידע שהודלף ונחשף. מידע שיש בו כדי להביך את ראש שב"כ - לסתור את עמדותיו הרשמיות, או להצביע על חוסר הלימה בין הצהרות רשמיות לבין מה שקרה בפועל. גם את ההתעקשות על ועדת חקירה ממלכתית וגם את ההתעקשות על זהות היורש בתפקיד יש להבין מתוך אותה פרספקטיבה: רצון לשמר סוג של שליטה בזרם המידע שיוצא החוצה, ובעיקר - מאמץ להגן על הנרטיב הרשמי שבא לידי ביטוי בתחקיר שב"כ.  

קרב בלימה נרטיבי

קשה, אפוא, לחמוק מהרושם שראש שב"כ פועל כדי למתוח עד קצה גבול היכולת והסובלנות הציבורית את פרק הזמן שבו יישאר בתפקיד. קשה עוד יותר לחמוק מהרושם שהוא עושה כל מאמץ כדי להבטיח שממשיכו ישמר את קו ההגנה העיקרי שלו. ובמצב כזה, מה לעשות, פורחות ספקולציות. תקראו לזה תיאוריות קונספירציה, תקראו לזה הערכות פרשניות - תקראו לזה איך שתרצו.

אבל אי אפשר יותר להתכחש לאפשרות שהמוטיבציה העיקרית שמנהלת את רונן בר בחודשים האחרונים היא הצורך הבהול שלו למזער נזקי דליפה, ולהשיג שליטה מחודשת בזרם המידע. וכשרואים את המחיר שהוא מוכן לגרום לשב"כ לשלם במסגרת מלחמת שלום האינפורמציה - מתעורר באופן טבעי החשד שמא כל המאמץ הזה נועד לחפות על משהו.

אם כך, קיימת בעיה של פוליטיזציה של הידע, כלומר שימוש מגמתי בידע רגיש לצורכי תדמית, או ניהול רושם, או קיבוע נרטיב. יש לשער שבמידות כאלה ואחרות, הפרקטיקה הזו תמיד התקיימה. אבל המלחמה פוגשת אותה כשהמאבק על האמת הוא בגדר דיני נפשות. בלי לעשות שום הנחה לא', החשוד בהדלפה, רק נניח פה את זה: הוא נתן לנו הצצה ל"מייקינג־אוף" של הידע שלנו על המציאות - ונתן לה קונטרה מאזנת מלמטה.