מי פירק את הצורה לממלכתיות ולדמוקרטיה

היועמ"שית בהרב-מיארה נתנה מכת אנושה לחופש העיתונות בישראל. מרוב צרחות על דמוקרטיה ברחובות, מרוב חרדה לגורלה של ישראל הליברלית, מעריציה בתקשורת לא ראו את זה מגיע. וסליחה על הפרפרזה, אבל כנראה שגם מקרי ההתעללות הכי קשים בדמוקרטיה קורים בתוך המשפחה, מהקרובים ביותר.

זו האישה שהפכה לגיבורת מעמד הקפלניסטים, לאייקון של המאבק על הממלכתיות, לסמל הדמוקרטיה, לשומרת הסף האחרונה. תמונותיה הונפו בהפגנות – יחד עם תמונתה של נשיאת העליון לשעבר, השופטת אסתר חיות. אני מתקשה למחוק מהזיכרון את צילומיה של זהבה גלאון, ראשת מרצ לשעבר ונשיאת מכון זולת בהווה, מדגמנת על המסלול שמלה מעוצבת שעליה הודפסו דיוקנות של בהרב-מיארה וחיות. זה קרה בשבוע האופנה הישראלית, שבועות ספורים לפני 7 באוקטובר 23'. גאה ונרגשת בשמלתה החגיגית, גלאון הבטיחה לעוקביה ש"שומרות הסף יעמדו בחזית המאבק לדמוקרטיה גם בשנה החדשה", וחתמה עם "לכבודן" בתוספת אימוג'י של כפות ידיים אסירות תודה והוקרה.

אני בטוח שלגלאון, ולכל השכבה החברתית שהפכה את בהרב-מיארה לגיבורת תרבות ומינתה ואת צמרת הממסד המשפטי, יחד עם בג"ץ, לסמכות הריבונית העליונה, יש תירוצים והסברים מפה ועוד הודעה חדשה. "לא הבנת", הם יגידו, "זה לא אותו דבר". ובכן, כמאמר השיר המעולה של נסרין, "לא לפנות אליי, לא לדבר אליי". הגיבורה שלכם מצעידה עיתונאים לתחנת המשטרה.

נחזור שוב על עקרון הברזל: שום תירוץ לא יכסה על הפגיעה בחופש העיתונות. מצעד העיתונאים שמקבלים זימון לתת דין וחשבון למערכת אכיפת החוק הוא ארוע מצמרר. וזה לא סתם קורה במשמרת של בהרב-מיארה – זה קורה ברוחה, בהשראתה, ולמעשה בצלמה ובדמותה. תהא זו מורשתה של "שומרת הסף": עיתונאים בחדרי חקירות. וההסבר שהיא ופרקליט המדינה עמית ואיסמן סיפקו אתמול להתעמרות השלטונית בעורך הג'רוזלם פוסט, צביקה קליין, הרגיש כמו בעיטה מעליבה במיוחד לאינטליגנציה ולמצפון האזרחי.

מי האכיל את המפלצת

אבל בהרב-מיארה לא לבד. אין דבר יותר מתבקש מלהיזכר בנהרות הדיו שנשפכו בעיתונים כחלק מהקמפיין למענה. איימו עלינו שברגע ששומרת המבצר האחרונה תיפול – הדמוקרטיה תקרוס יחד איתה. בכמה שטויות האכילו אותנו כל מומחי הדמוקרטיה, הפרשנים עטופי הפאתוס, מובילי המחאה הבלתי נלאים וגדודי הצייצנים. היו פה לא מעט עיתונאים שממש התחננו שכל ראשי המערכות הציבוריות והביטחוניות יישבעו בפומבי לסור למרותה ולמרות השופטים – אם נתניהו יערער על הנחיית בג"ץ.

מה קיבלנו? שומרת הסף הקדושה הראתה להם מה היא חושבת באמת על חופש עיתונות – וגרוע מכך – כמה מעט, מעט כל כך, היא מבינה בדמוקרטיה. זה מבהיל לחשוב שבהרב-מיארה ואיסמן לא מבינים כמה נזק מקצועי נגרם לעיתונאים שהוצעדו למסור עדות בפרט, ולפרקטיקה העיתונאית בכלל. זה עוד יותר מבהיל לחשוב שהם יודעים טוב-טוב כמה אלימה הפגיעה שלהם בחופש העיתונות, אבל הם מוכנים לשפוך את הדמוקרטיה יחד עם המים, אם זה משרת את מטרת העל שהוגדרה על ידי המעמד השליט במערכת המשפט והביטחון: סילוק הסכנה הגדולה ביותר למדינת ישראל, ראש הממשלה בנימין נתניהו. בכל מחיר.

התגובות העלובות, האיטיות והחלביות של מי שכן טרחו להגיב – בממסד התקשורתי ובגופים שמתיימרים לשמור על האתיקה והדמוקרטיה – מגיעות באיחור אופנתי. כלבי השמירה ישנים על האף. מכוני השמירה על הדמוקרטיה ואצולת השופטים בדימוס – דוממים עד כה. אפשר להבין אותם: כל הכוחות התקשורתיים, האקדמיים והמוסדיים שהתגייסו לשפרר ולהוביל את המחאה – מתקשים לאכול את הכובע בפרהסיה. לפני דקה הם נשאו אותה על כתפיים, ועכשיו הם ייאלצו להודות לא רק שהם טעו – אלא שהצד השני צדק.

ומי פירק את הממלכתיות

זה עניין עקרוני. הפעולות של בהרב-מיארה הן לא תאונה בלתי צפויה. במשך השנתיים האחרונות היא קיבלה פה רוח גבית מלאה לאכיפה סלקטיבית מאד של החוק ולשבירת כל נורמה ממלכתית – כחלק מהמחאה. לא רק שפתאום מותר בישראל להסית נגד ראש ממשלה בריש גלי ולקרוא לו "בוגד" השכם וערב, מותר ואף מומלץ לעודד סרבנות המונית (סליחה! אי-התנדבות), לקרוא למרי אזרחי, למרד מיסים, לאי ציות. תשאלו את כבוד השופטת איילה פרוקצ'יה, שאמרה ממש לאחרונה "היה צריך לפסול את נתניהו, צריך לשקול מרי אזרחי". (ועכשיו תבדקו איך דיברה ופסקה מול מחאת מתנגדי ההתנתקות).

ולא רק קריאות, גם מעשים הולכים. תגנבו טנקים מאתרי מורשת, תתנפלו באלימות עם חוטי תיל על מכוני מחקר, תחסמו את צירי התנועה ואת הצמתים על בסיס שבועי ולפעמים יומי, תבעירו מדורות ברחובות ובכבישים, תשבשו את נתב"ג, תשביתו את מוסדות ההשכלה הגבוהה, תציקו לנבחרי ציבור באופן פולשני – הכל הולך. והכל באישור, שהרי "אין מחאה אפקטיבית בלי הפרעה לסדר" כפי שהבהירה היועמ"שית.

אז חלק מהסדר זה חופש התנועה – שכבר נשלל ונסוג בפני חופש השיבוש. וחלק מהסדר זה חובת השירות והציות – שנסוגו בפני חופש הסחיטה הפוליטית. וחלק מהסדר זה גם חופש העיתונות – שיצטרך לספוג מהלומה לטובת חופש הפלת הממשלה בכל מחיר.

מצחיק. הסבירו לנו שנתניהו מפרק כל מוסד ממלכתי וכל נורמה. פשוט תסתכלו רגע ברזומה של הפרקליטות ושל מערכת המשפט (ובהקשר זה, גם שב"כ של רונן בר), ועם יד הלב תגידו מי פירק את הצורה לממלכתיות ולדמוקרטיה.