הגיע הזמן לחזור לימי האום-שמום

הדבר המפתיע היחידי בדרמה שהתחוללה השבוע בעקבות הצהרת ה"תובע" מהאג, הוא ההפתעה והתבהלה בישראל. במיוחד מפתיעה העובדה שאנחנו עדיין משתפים פעולה ומייחסים לגיטימציה למוסדות ולגופים של ארגון האו"ם.

קשה במיוחד לקלוט מדוע אנחנו עדיין חברים במוסד אפל שמשרת את האויבים שלנו ורתום כולו לביטול עצם קיומנו. איך ייתכן שאנחנו עדיין חברים ב"מועצת זכויות האדם", שאנחנו מניחים לאונר"א לפעול בשטחנו ומשתפים פעולה עם קרקס האבסורד שמתחולל בגופים המכונים בתי דין המתיימרים להביא צדק. לא ברור מדוע לא אימצנו עדיין את גישת דוד בן־גוריון בדבר ה"או"ם־שמום", תוך ניהול מערכה חובקת עולם נגד הארגון, נגד מוסדותיו ונגד כל מי שקשור אליו.

בהקשר הזה היה מביך להיחשף לראיונות האומללים באמצעי התקשורת  עם משפטנים ופקידים ישראלים שנראו מפוחדים ונרעשים מההודעה שהגיעה מהאג. למרות עלילת הזוועה שהטיל עלינו כרים קאן - המכונה תובע בבית הדין הפלילי - עדיין בלטה במקומותינו גישת השתדלנות וההתרפסות. בייחוד ההמלצה להמשיך לזחול ולשכנע להסיר את רוע הגזרה.

עדיין לא נתפס למה הופתענו מהפעולה של גוף שאין בינו לבין בית דין ולא כלום: לא יושרה, לא הגינות, לא ענייניות, שלא להזכיר היעדר משוא פנים. זהו בית דין שפקידיו אמנם מכונים "תביעה", אבל למעשה הם תואמים את משמרות המהפכה והתליינים של טהרן.

האבסורד המקצין בגופי האו"ם דווקא לנוכח התקפת המפלצות מעזה, מחדד את מגמת ההיפוך המוסרי שטמון באו"ם. זהו ארגון שנשלט על ידי כוחות האופל - שליש מהחברות שלו מוסלמיות, רוב מובהק מחברי המליאה שלו הוא נציגי דיקטטורות, ובמועצת הביטחון שלו מוקנית זכות וטו לרוסיה של הצדיק ממוסקבה. האו"ם, שמקימיו התיימרו לבנות פרלמנט גלובלי, המנהל את העולם בהגינות ובצדק, הפך לפני השטניות והכוחנות הבינלאומית. בתי הדין שלו הפכו לבתי משפט שדה, בשירות הרשע העולמי.

כמה סימבולי שהאו"ם הוריד את דגלו לחצי התורן, לרגל מות הקצב מטהרן - איברהים ראיסי, מי שגילם אנטיתזה לעקרונות שעומדים בבסיס אמנת הארגון. כמה פתטי להתייחס לארגון שהחלטות במליאה שלו מוכרעות בקולות של איראן, צפון קוריאה, קטאר ושות'; שכבר לפני חמישים שנה החליט שהציונות היא גזענות, ועכשיו תומך בגלוי במשטרי רצח ומאשים דווקא אותנו בביצוע רצח עם. כמה מגוחך להופיע בפני מי שמכונים שופטים שהם נציגי מדינות כמו לבנון של חיזבאללה, ולצפות לצדק.

איוולת המשלימות

בניגוד לבית הדין "לצדק", ישראל לא הכירה בסמכות של בית הדין הפלילי של האג, אבל היא בהחלט שיתפה איתו פעולה. נציגיה הרשמיים אפילו ניהלו לאחרונה מגעים עם כרים קאן - האיש שמקביל עכשיו את מעשי גלנט ונתניהו לאלו של סינוואר והנייה.

לקאן אפילו ניתן להיכנס לישראל לסיור בעוטף עזה. הגישה המתרפסת הזו הגיעה לידי טיפשות מוחלטת, כאשר ישראל הסכימה להתייצב ולטעון בפני בית הדין "לצדק". די היה בעצם ההרכב ודרכי המינוי של חבריו ו"שופטיו", כדי לפסול מתן לגיטימציה לגוף הזה, ובהזדמנות זו לבטל גם את ההכרה הישראלית באמנה שלו. והרי עצם ההתעוררות לדיון של "בית הדין לצדק" נבעה מתלונה של חמאס, שהוגשה באמצעות דרום אפריקה, שהיא גם דמוקרטיה מופלאה וגם אין לה כל זיקה לסכסוך.

ההוכחה הכי בוטה ומצערת לעיוורון של הקברניטים שלנו, לצד מי שדוחף אותם מצמרת הקהילייה המשפטית הישראלית בדור האחרון, היא קריסת הקונספציה המכונה "עקרון המשלימות". זה שני דורות מטיפים לנו שופטים, מרצים ופרשנים, שאנחנו חייבים לקשור לצה"ל ולמדינה את הידיים והרגליים במאבק בטרור, כי זה מה שמגן עלינו מפני העמדה לדין בהאג. הם מתחייבים שאם ניתן למערכת המשפט להגביל באופן קיצוני את דרכי המאבק נגד מבקשי נפשנו, יוכח שיש למדינת ישראל מערכת משפט עצמאית וחזקה, וכך נקבל חיסון מפני העמדה לדין בהאג. הכל בגלל עקרון המשלימות, המקובל במשפט הבינלאומי.

הטענה האומללה הזו עמדה גם בבסיס ההטפות נגד הרפורמה המשפטית, כאשר הסבירו לנו שאם נצמצם את עילת הסבירות, יתברר שאין לנו מערכת משפט עצמאית ולכן תככב הצמרת שלנו בצינוקי האג.  ובכן, עילת הסבירות לא צומצמה, הרפורמה המשפטית נקברה בטרם עת, לוחמים נהרגים בגלל שקושרים לצה"ל את הידיים בשם אלוהי "המשלימות", אבל התליינים של האג והאו"ם לא מתרשמים. אשליית המשלימות - עוד קונספציה מבית היוצר של עיוורון 7 באוקטובר - קרסה סופית.

אז עכשיו הגיע הזמן לאמץ עוד אמרה חשובה של דוד בן־גוריון - "לא חשוב מה יאמרו הגויים, חשוב מה יעשו היהודים". ועל היהודים להודיע שישראל משעה חברותה באו"ם ולא מכירה באף אחד מגופיו, לרבות בתי הדין, המועצות והארגונים שלו. ובד בבד צריך לפצוח בקמפיין חובק עולם, מול מי שנותרה בו הגינות בסיסית, כדי לעצור כל תרומה ומימון של האו"ם ושות'. הכוח המהותי בהקשר הזה מצוי בידי הקונגרס האמריקני, שרוב מובהק בו יודע להבחין בין טוב לרשע ותומך בנו, גם בנושא הזה. שם חייב להתחיל המאבק ולעבור ליתר העולם.

הגיע הזמן להפסיק לשמש ילד הכאפות הבינלאומי ולהחרים את ממלכת הרשע של האו"ם. כך נציב תמרור מוסרי ומדיני של שפיות ואומץ, ונחזק את הקולות השפויים בארה"ב ובאירופה, כדי להנחית מכת מוות על הארגון שהסגיר את נשמתו לשטן. אנחנו נרוויח, לכל הפחות, את כבודנו.            

מי באמת המפלצות

העיתוי והכוונה היו ברורים, הם נועדו למוטט את ההתנגדות שקיימת בממשלה למהלך כניעה מוחלט לחמאס, שמכונה "עסקת חטופים בכל מחיר, עכשיו". אבל הכוונה לא משנה, אלא מה שקיבלנו לידיים ולפרצוף.

קיבלנו המחשה כואבת של איך נראים ופועלים שדים שירדו מהגיהינום - מפלצות שספק אם השטן ברא. וכל זה למרות שחתכו מהסרט את המראות האיומים עוד יותר, ועדיין לא שוחרר סרט הזוועות, שממחיש מה עשו המפלצות לילדים, לנשים ולאזרחים של היישובים שעליהם פשטו.

החשיפה הזו חייבת להזכיר לנו מי באמת המפלצות וכלפי מי חייבים לרכז את הזעם והרצון להשמיד - רק מול חמאס ודומיו. כי לפעמים, בעימות הפנימי בתוך ישראל, אנחנו שוכחים שביבי, סמוטריץ', הרמטכ"ל ויאיר לפיד הם לא האויב, ולא מפלצות שחייבים למגר. וגם אם הם טועים מאוד, וגם אם ביצעו טעויות חמורות, הם לא המפלצות שמולנו. 

הסרט של חטיפת התצפיתניות ממוצב נחל עוז חייב להזכיר לנו את המשימה העיקרית - לשלוח את השדים האלו ודומיהם לגיהינום, מהר ככל האפשר, במיוחד כשמבחינתם זו הדרך לפגוש 72 בתולות בגן העדן.