בין החמצה להזדמנות: הגינוי המאוחר של גנץ ולפיד פתח מחדש את המשחק

ההפרעה למתפללים ברחובה של העיר העברית הראשונה בתפילות יום כיפור, תקיפת המתפללים בעלבונות ובקללות (כמובן בגיבוי דגלי ישראל), עצירת מתפללים באופן אלים מיציאה מבית כנסת והניסיון להפוך תפילה לתגרה אלימה בהשתתפות צד אחד - הצליחו.

לנצח בתולדות ישראל היהודית והדמוקרטית בת ה־75 ייזכרו אירועי יום הכיפורים התשפ"ד כיום שבו שוליים אלימים (רחבים, לצערי הרב) החליטו להרחיב מחאה לגיטימית נגד מהלכי הממשלה לכזו שכוללת מתקפות נגד היהדות, יהודים חובשי כיפה ונשים בשמלות ובכיסויי ראש, משל היינו במאה הקודמת, בגלות.

הפרה הקדושה נשחטה

המחאה, שאמנם נולדה באגף הרדיקלי של השמאל (אנשי הדגלים השחורים, מחאת בלפור ואנשי מרצ), הצליחה לייצר סדר יום במדינת ישראל, לסחוף אחריה עשרות אלפים שבוע אחרי שבוע ואף לבלום מהלכים של קואליציה רחבה ויציבה הלכה למעשה. אלא שבשבועות האחרונים קורה היפוך מגמה, שהגיע לשיא באירועי יום כיפור, והמחאה מאבדת אחיזה בחלק המרכזי של הציבור שהלך אחריה.

אפשר היה לראות את זה בהתרחקות של יו"ר האופוזיציה לפיד ויו"ר המחנה הממלכתי גנץ השבוע לאחר הסקרים, שהענישו אותם על אי הגינוי החד־משמעי.

אך זה החל עוד קודם לכן עם הפרה הקדושה הראשונה שעלתה על מזבח המחאה - ההפרעה לטקסי יום הזיכרון הממלכתיים. לאחר מכן הגיעה גם התמיכה הבלתי מסויגת בסרבנות שפגעה בצה"ל פנימה אל מול איומים עתידיים, ועד לראיון המאלף של בכירי המחאה מטעם "אחים לנשק" בתוכנית האמריקנית "60 דקות", שבה הודיעו קבל עם ועדה שישראל תוקפת בניינים בעזה על ילדיהם. בתוך שעה עגולה התברר שאנשי "אחים לנשק" בראיון הם בכלל האחים החורגים של "שוברים שתיקה" והקונצנזוס סביבם נסדק עוד.

והנה האופוזיציה שנגררת אחרי שקמה ברסלר כבר חודשים התעוררה. גנץ, שניסה להציל מעט ממנדטיו, התייצב השבוע לראיון מצולם אחרי חודשים ארוכים כדי לנסות להזכיר שהוא עדיין מר ממלכתי, חרף התגובה המהוססת לאירועי יום כיפור.

מי שהבין את הטעות עוד לפניו היה לפיד, שניגח את המתפללים במוצאי כיפור ועורר זיכרונות עזים ממפלגת שינוי, אך יממה לאחר מכן, כנראה עם בוא הסקרים החדשים, כבר הבהיר שהוא גם נגד הארגון המארגן וגם נגד התוקפים בשל הסימטריה הקדושה. שניהם סובלים משבועיים קשים מאוד.

הזדמנות לקואליציה

והנה בצד השני נרשמה דווקא התאוששות. למרות הסבל היומיומי שמדווח מצד אנשי הקואליציה ובפרט בליכוד מהעבודה לצידו של בן גביר, נתניהו קיבל הפסקה קלה מהבלאגן הקואליציוני שלו.

האירועים בארה"ב הרחוקה שהיו כמים להולך במדבר והחזרה לאלמנט המדיני שיקמו מעט את תדמיתו החבוטה. ההפסקה כמובן קצרת מועד, ובסביבתו של נתניהו מדווחים על חרדה של ממש מפני כנס החורף שבפתח, על שלל בעיותיו, החל בחוק הגיוס וכלה בלחץ החוזר לדיונים על ענייני הרפורמה.

נקודת המפנה בנסיקת גנץ בסקרים השבוע עשויה להיות הזדמנות לקואליציה, אך לנתניהו אין הרבה ציפיות. השותפים שלו לא מוכנים לפנות את סדר היום הפוליטי שלהם לטובת זה המדיני שהוא היה רוצה להוביל.

ובתווך - המנדטים האבודים של הימין הרך מחפשים בית. גדעון סער וגנץ כבר מסמנים את סוף דרכם המשותפת, מה שיפגע עוד יותר במצבת המנדטים של המחנה הממלכתי. למערכת הצטרף מחדש גם יועז הנדל, ששותפיו לשעבר מדווחים על ניסיונות להקים מפלגה בימים אלו, אף שאין בחירות באופק. השבוע האחרון החיה מחדש את המאבק על לב הימין הממלכתי.