עם רוגלך, בורקסים וסודה: הפגישה הלילית של גנץ עם הרב הבכיר מעידה שהוא בונה על החרדים

זה קרה לפני שבועיים, כשהשעון הראה חצות. בני גנץ הגיע לישיבת "אור החיים" לאמירת סליחות. חצי שעה לפני הכניסה לבית המדרש הוא נכנס ללשכתו של ראש הישיבה, הרב אלבז, שמשכנו משמש לאחרונה מעין תחליף לשיחות בבית הנשיא, אחרי שגם רוטמן וגם הרצוג ביקרו אצלו כחלק מהמאמצים ומהחתירה לפשרה.

ארבעה אנשים היו בחדר. על השולחן הוגשו רוגלך, בורקסים, ענבים ואבטיח קר, מלווים במים בטעמים ובסודה. אחרי הסמול־טוק השיחה בחדר הקטן התגלגלה לכיוונים הפוליטיים, וגנץ אמר את הדברים הבאים: "צריך להגיע לאחדות, אך אי אפשר כעת לעשות זאת. אני מקווה שהחברה הישראלית תחזיק מעמד. אני רוצה להקים ממשלת אחדות. אומרים לי 'תקים אותה בלי החרדים'. אני אומר שאני רוצה את החרדים איתי - לא בגלל הכוח הפוליטי, אלא בגלל הצורך באחדות. גם אם תהיה אפשרות של ממשלה בלי חרדים, אני אעסוק בזה שכולם יהיו חלק מהשותפות. לשם אני חותר".

גנץ המשיך ודיבר על קיצונים בשני הצדדים, וריסק את כל הפטפוטים הפוליטיים על תרחיש שבמסגרתו נתניהו מוציא את סמוטריץ' ואת בן גביר ומכניס אותו לממשלה במקומם. "נתניהו, לצערי, שבוי של גורמים גזעניים וקיצוניים שאני לא יכול לקבל התפיסה שלהם. אני חושב שהם יוצרים נזק גדול למדינה ולעם ישראל", הוא אמר לרב. "אני לא יכול לשבת איתם, אני לא יכול להגיד לנתניהו 'תוציא אותם ותכניס אותי', כי שליש מהליכוד זז לכיוון הקיצוני הזה. אפילו אצל נתניהו יש קיצונים. הוא יותר קרוב אלי מאשר אליהם, אבל הם בתוך המפלגה שלו".

הרב אלבז הקשה על גנץ, ואמר לו: "גם אצלכם יש קיצונים". גנץ הסכים איתו, אך המשיך להאשים את ראש הממשלה: "מי שיצר את הבעיה זה נתניהו. הוא נתן לאנשים האלה לעשות מה שהם רוצים. לוין בא עם רפורמה והפך את המדינה. לוין הדליק את המדינה, את העולם, את הצבא. המפתח להרגעת הציבור לא מונח אצלנו, אלא אצל מי שליבה את האש", הוא אמר.

לשותפות אין לאן ללכת

גנץ הוא לא היחיד שמתַרחש תרחישים על החלפת הממשלה. צריך לומר שנכון לעכשיו מדובר בתרחיש לא ריאלי וחסר היתכנות פוליטית, מה שלא מפריע לאנשי הליכוד לפטפט על זה בחדרי חדרים, ולשותפות לאיים עם זה - סמוטריץ' "רתח מזעם", כפי שנכתב בהודעת המפלגה, על העברת הרכבים הממוגנים לרשות הפלשתינית, וטען שזו הכנה לכניסתו של גנץ. בן גביר הודיע שהוא לא מחויב למשמעת הקואליציונית בגלל סוגיית התנאי האסירים.

נכון שנהוג לומר שהדיבורים יגררו מעשים, אבל יכול להיות שבמקרה הזה זה לא נכון. לאף אחת מהשותפות אין לאן ללכת. הסכנה האמיתית לשלמות הממשלה אורבת מעבר לפינה, שם מחכים החרדים לחוק הגיוס, והפעם הם לא מוכנים לוותר - גם במחיר פירוק הממשלה.