"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
דעה

30 שנה להסכמי אוסלו: התחושות הקשות עדיין בוערות

חלום ההזיות התנפץ והביא עימו פיצוצי אוטובוסים על נוסעיהם - זקנים, נשים וטף - בידי מחבלים מתאבדים • את אלפי הקורבנות אנחנו לא מפסיקים לְבַכּוֹת

,עודכן
0השמעה
בית בשכונת אברהם אבינו, חברון, צילום: ליאור מזרחי

אם אתם מתרשמים מהפגנות השמאל כיום, הבשורה הטובה היא שאתם כנראה צעירים. המבוגרים שבינינו זוכרים היטב את הפגנות הענק נגד הסכמי אוסלו הארורים. הציבור הפגין אז בנחישות אך באופן דמוקרטי, בניגוד גמור למתרחש כיום.

25 שנה להסכם אוסלו (ארכיון)

פייסבוק, טוויטר, אינסטגרם, טיקטוק ושאר הרשתות החברתיות לא היו אז, גם לא ווטסאפ ומסרוני סמס, משום שהטלפונים הניידים היו אז נדירים. ההסברה שלנו נגד התקשורת החד־צדדית והשמאל, ששיווקו את אשליית "המזרח התיכון החדש", היתה כמעט בלתי אפשרית. ובכל זאת, על אף כל הקשיים המפגינים הגיעו בהמוניהם למחות נגד אסון אוסלו.

המאבקים החלו עם סבב ההסכמים הראשון שנחתמו ב־1993, ונמשכו ללא הפסקה עד לסבב ההסכמים השני שנחתמו ב־1995. לא היתה הפגנה שלא נכחתי בה. הגענו באוטובוסים, משפחות שלמות, לכל מקום כדי למחות - בין שזה לירושלים ובין שזה לבית ראש הממשלה, ששכן אז בתל אביב.

התחושות הקשות של אז עדיין בוערות. ממשלת השמאל בראשות יצחק רבין אימצה את רב־המחבלים יאסר ערפאת, שתכנן ופיקד על הוצאתם לפועל של פיגועים שבהם נרצחו יהודים. על אף זעקתנו המפורסמת, "אל תיתנו להם רובים!", ממשלת הדמים העמידה אותו בראש ה"רשות" והעניקה עשרות אלפי רובים למחבלים שלבשו מדי צבא והצטרפו אליה, מתוך תקוות שווא שימגרו את הטרור.

זירת פיגוע באינתיפאדה השנייה,צילום: אי.פי

חלום ההזיות התנפץ לרסיסים והביא עימו גם פיצוצי אוטובוסים על נוסעיהם - זקנים, נשים וטף - בידי מחבלים מתאבדים. נוסף על חימוש המחבלים, הסכמי אוסלו ויתרו על חבלי המולדת שלנו בארץ ישראל באמצעות חלוקתה לשטחי A, B, C, כאשר שטחי C הם אדמות מדינת ישראל.

הכאב לא עובר

אין צורך בחוש נבואי כדי לדעת שחימוש מחבלים פירושו גזר דין מוות על אזרחים חפים מפשע. ידענו שהחרב מונחת על צווארנו. הבנו היטב שהעם היהודי הולך לשלם מחיר כבד של קורבנות, ושההסכמים הללו ימיטו אסון על כולנו.

ממשלת ישראל ניסתה להכחיש זאת במשך שנים, אך למרבה הפלא, לאחר 25 שנה, השקר נחשף דווקא על ידי בית המשפט העליון. נשיאתו הפורשת מרים נאור והשופט עוזי פוגלמן צירפו את הסכמתם לפסיקה, שניסח עמיתם השופט נעם סולברג, ולפיה ממשלת ישראל היתה זו שחימשה את גדודי המחבלים של ערפאת באותם רובים. ברובים אלה המחבלים קטלו ופצעו חיילים ואזרחים במאות פיגועים.

חתימת הסכם אוסלו בבית הלבן, 1993,צילום: רויטרס

אמנם חשיפת האמת הביאה אנחת רווחה, אך אין בכך די. הכאב לא עובר. בחג הפסח שנת תשס"ב 2002, שבע שנים לאחר שרבין חימש את ערפאת באותם עשרות אלפי רובים, מחבל משכם חדר ליישוב אלון מורה ורצח ארבעה מבני משפחתי, שלושה דורות: הסבא יצחק קנר, ההורים דוד ורחל גביש, ובנם רס"ן אברהם גביש, שהיה אז קצין בסיירת מטכ"ל.

הכאב של תוצאות הסכמי אוסלו הוא אדיר. ניתן היה למנוע את אלפי הקורבנות, שאנחנו לא מפסיקים לְבַכּוֹת.

הכותבת היא יו"ר "נחלה - תנועה להתיישבות".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר