"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
זהירות: משבר אמון חמור בדמוקרטיה
איך קרה שהסעיף הרך ברפורמה הוא עילה לשבירת כלים? • בסוף עוד תתגעגעו לליכוד של נתניהו
אלפים מפגינים באיילון לאחר פרישתו של ניצב אשד | צילום: ללא
פרשנות

זהירות: משבר אמון חמור בדמוקרטיה

איך קרה שהסעיף הרך ברפורמה הוא עילה לשבירת כלים? • בסוף עוד תתגעגעו לליכוד של נתניהו

איתן אורקיבי
, עודכן
0

Your browser doesn’t support HTML5 audio

מה מלמד היחס ההפוך בין התוקפנות הרטורית של המחאה והאגרסיביות המוצהרת של פעולותיה - לבין דלדולה הכמעט משפיל של הרפורמה המשפטית? כמה מוזר.

ככל שמתרחק החזון שהציג שר המשפטים לוין בתחילת הדרך, כך דווקא מקצינים המסרים הבוקעים מהחמ"ל הקדוש בקפלן. הגענו למצב שבו צמצום עילת הסבירות, סעיף אפור שעד לפני כמה שבועות דיברו עליו במונחים של הרכיב הרך, המוסכם ביותר ברפורמה, הוא עילה ברורה ומיידית - ואם אני מבין נכון את איתותי היועמ"שית ונשיאת העליון, גם מוצדקת ביותר - לגרור את המדינה אל סף הקונפליקט החברתי והאי־ציות.

השרים נערכים להצבעה במליאת הכנסת, צילום: יונתן זינדל

מזל שדוברי המחאה ותומכיה הקולניים בכלי התקשורת מודים בכך כמעט בפה מלא. בדיוק כמו ש"סבירות" הוא מושג שניחן בגמישות סמנטית אולימפית בפסקי הדין, כך הוא אלסטי להפליא גם בדפי המסרים של המחאה: מאחוריו מסתתרת בעצם "הממשלה הקיצונית", האימה מבן גביר ומסמוטריץ' ומסטרוק, מהחרדים, מהמתנחלים המשיחיים, וכמובן מנתניהו.

יותר מ-100 אלף בהפגנה נגד הרפורמה בתל אביב%2C מפגינים חסמו את איילון %2F%2F צילום%3A אבי כהן

המשמעות היא שאנשי ימין רואים איך, בסופו של דבר, דווקא הנכונות בפועל של הממשלה לקיים דיאלוג, לחתור לפשרה, להסכים על ויתור - מה שבתקשורת אוהבים לכנות "זיגזג" ו"התקפלות" - הביאה עליה עוד יותר הקצנה. אי אפשר שלא לראות איך בחשבון הסופי, התקווה הקואליציונית ללכת על המעט שנותר, להסתפק בפירור, מוצגת כ"דורסנות". הלוואי שממשלות קודמות היו "מתקפלות" ככה מול מחאות, שבהן נקרע העם וזעק לא פחות מאשר עתה, ולמעשה הרבה יותר. למשל, בהתנתקות.

וכשהציבור הימני שתומך בממשלה והצביע למפלגותיה, רואה איך כל מוקדי הכוח במדינה מצופפים שורות כדי להצדיק ולעודד הפרת חוק, קריאות למרי, סרבנות - כל אותם הדברים שבגללם גלגלו בזפת ובנוצות מפגיני ימין כל הדרך לבתי דין שדה - הוא מאבד בהדרגה אמון לא רק בהצעות פשרה, אלא בדמוקרטיה עצמה. ביכולתו לממש את חזונו החברתי, המשפטי, האידיאולוגי - באמצעות בחירות. הוא חוזה בנטרולם האלים והמבזה של נבחריו.

מפגינים בעד הרפורמה, צילום: גדעון מרקוביץ

פעם "משבר האמון בדמוקרטיה" הטריד מאוד את מכוני הדמוקרטיה למיניהם, וגם את המשפטנים. היום הם שווי נפש, אדישים, שלא לומר מרוצים, מכך ששכבה חברתית שלמה מאבדת אמון בשיטה הפרלמנטרית. המחאה הזו, ההקצנה שלה והרוח הגבית שהיא מקבלת ממערכת המשפט ומהממסד הישראלי בכללותו, עלולות להתסיס ריאקציה שתתבטא לא רק באלימות פוליטית, חס וחלילה. הן ילבו - והן כבר מלבות - משבר אמון חריף בדמוקרטיה.

זו ריאקציה שתדחק את המתונים, הפשרנים, הליברלים מבין תומכי הקואליציה, היישר לזרועותיו של הארדואן הישראלי. אפשר כבר לדמיין את טירוני קפלן מניפים בבגרותם שלטי געגוע לליכוד של פעם, הליכוד של נתניהו. בדיוק כפי שהם מתגעגעים כעת לשרון. לשמיר. לבגין.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...