השתגענו? סערת חוק הגיוס: האפליה עוד תפרק את צה"ל

בפעם המי־יודע־כמה, ממשלת נתניהו השישית כאילו שוב מתעקשת לפנות לדרך ללא מוצא. כפי שפורסם ב"ישראל היום", גם שר הביטחון יואב גלנט וגם שר האוצר בצלאל סמוטריץ' גיבשו "מתווה פשרה" בנוגע לגיוס החובה בישראל.

באופן לא מובן, דווקא בעיצומם של עשרת ימי תקומה, לקראת יום העצמאות, ברגע של מתיחות פנימית קשה מנשוא בעם וכשחשרת ענני מלחמה מתקדרת באופק - שניהם ביחד וכל אחד לחוד מעלים הצעות לא ראויות ולא מציאותיות.

הבעיה העיקרית בשני המתווים היא חוסר השוויון. אין ולא יכול להיות שום צידוק הוגן או הגיוני לכך שיהודי אחד יהיה מחויב בתרומה לעמו ולמולדתו, בעוד יהודי אחר יהיה פטור ממנה רק כי נולד למגזר מסוים. זה לא ישר, לא צודק וזה גם לא הולם את ההלכה היהודית, הקובעת שלאיש אין פטור ממלחמות להצלת ישראל.

שנית - הכסף. גבוהה ככל שתהא משכורתם של החיילים, היא לעולם לא תוכל לפצות על הפער בין מי ששירתו, אפילו חצי שנה, לבין מי שלא שירתו כלל. דמים בדמים לא נגעו. שלא לדבר על העלויות העצומות שיגולגלו אל כיסיהם של משלמי המסים - שהם בהרבה מקרים, ובכן, ההורים של אלה שכן התגייסו. האיפה והאיפה זועקות פה לשמיים.

מי שיאשר את האפליה המובנית המוצעת יגזור גזירת פירוק על צבא ההגנה לישראל. בני גנץ וגדי איזנקוט צודקים בכל מילה בעניין הזה. ביום שלמחרת החקיקה, אם תאושר, המוני חילוני ישראל ילבשו קפוטה ושטריימל וידרשו פטור משירות. שאֵלתם "מדוע אני כן והוא לא?" תהדהד לא רק בלשכות הגיוס, אלא גם ברחובות - ואלה יתמלאו ביותר מפגינים ממה שראינו אפילו במהלך החורף.

הכשלים האלה ברורים, בדיוק כפי שהיה ברור בשלב מוקדם שלא ניתן להעביר את הרפורמה המשפטית. לכן, טוב תעשה הממשלה אם בסיבוב הנוכחי לא תדפוק את הראש בקיר שוב, אלא תנהג בדרך של סוף מעשה במחשבה תחילה.

לוח הזמנים שכופים בג"ץ מכאן והחרדים משם הוא מובן. ועדיין, גם במצבי דחק מתבקש להציג מתווה כלל־ישראלי, ממלכתי, כזה שרוב הישראלים יוכלו לחיות איתו בשלום, ולא כזה שמתאים לצרכים הקואליציוניים הצרים.

מה צריך לכלול המתווה? שירות חובה למען העם והמדינה של כל בני ה־18. שירות צבאי או לאומי, בשירותי החירום או בקהילה וכמובן בישיבה או במדרשה, אבל כזה שתורם לעם ולארץ. על התרומה הזו, שהיא גם זכות וגם חובה, קם המפעל הציוני ונהיה לאתחלתא דגאולה. האם השתגענו לוותר עליה בהגיעה לגיל 75?!