בנובמבר האחרון נתניהו הבטיח בבית הנשיא טרם השבעת ממשלתו השישית: "אהיה ראש הממשלה של כולם, זו לא אמירה מהשפה ולחוץ. אחים אנחנו, נועדנו לחיות זה לצד זה". זהו אולי המשפט המרכזי שלא קוים במלואו ומשקף את הסיבה העמוקה שגרמה בסוף לעצירת הרפורמה המשפטית.
אין ספק כי הממשלה מחויבת לקדם מדיניות ימין, איש לא מצפה ממנה אחרת, אך בד בבד כל שלטון צריך לשמור על האיזון העדין בחברה הישראלית ולא לדרוס את הצד השני.
כל בר דעת מבין כי אירועי אמש לא נבעו רק ממתן כוח לקואליציה למנות שני שופטים ונשיא לבית המשפט העליון. לאחר שנכוו בטראומה של מהלכי בנט, נציגי הימין בכנסת חזרו לשלטון בהיבריס אשר גרם להם להוביל מהלכים בפזיזות ללא שיקול דעת והתחשבות בציבורים אחרים. ביד אחת קידמו במהירות רפורמה חסרת תקדים הנוגעת בשינויים מהותיים במדינה ללא הסברה ובמעמד צד אחד, ביד השנייה עטפו אותה בחוקים פרסונליים ומגזריים לטובת דרעי ונתניהו, ומעל הכל פיזרו אמירות שנויות במחלוקת של חברי הקואליציה. אחת מהם, לדוגמה, היתה האשמה של גוטליב כי הנשיאה חיות אשמה בפיגוע שנעשה בירושלים.
רבות עוד ידובר על הטעויות של הקואליציה, אך בעיקר מדובר בשיעור במגבלות הכוח. ציטוט שמיוחס לנפוליאון אומר: "אפשר לעשות הכל עם חנית, חוץ מלשבת עליה". עם 64 מנדטים אפשר להעביר הכל בכנסת, אך גם לזה יש דרך. הממשלה הפסידה יותר על ה"איך" מאשר על ה"מה".
. אזהרת גלנט, וביתר שאת פיטוריו החפוזים, העידו על שיקול דעת לקוי של נתניהו. זה מה שחולל את השביתה במשק, שהיתה הקש ששבר את גבו של רה"מ. בין מובילי השביתה היו גם יו"ר ועד העובדים של רשות שדות התעופה, פנחס עידן, איש ליכוד שהשבית את ההמראות מנתב"ג, וחיים ביבס, איש ליכוד גם הוא, שהשבית את השלטון המקומי.
רפורמה מול שלמות הקואליציה
נוכח המצב הציבורי שנוצר, בדיונים שנערכו טרם ההחלטה לעצור את החקיקה, ראשי הקואליציה דנו בעיקר במשוואה - רפורמה מול שלמות הקואליציה. נתניהו העריך בשלב מסוים כי לא בטוח שיהיה לו רוב בליכוד להעביר את שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים ברוב של 61 בכנסת, כפי שהוא סבר שצריך להעביר חוק יסוד שכזה. נפילת החוק במליאה היתה תרחיש הקצה להפלת הקואליציה. גם לוין הבין זאת ולכן הסכים שלא להתפטר במטרה לשמור על שלמות הקואליציה.
גנץ הכריז אמש כי בזכות המחאה החקיקה נעצרה, אך גם הוא, לפיד ומיכאלי, לא חפים מאחריות בקיטוב העם. הסרבנות לשרת במילואים עברה נרמול ציבורי בחסות ההתנגדות לרפורמה, והפכה לכלי מרכזי בכיפוף השלטון גם בעתיד. מהלך מסוכן אשר עלול להתרגש על מדינת ישראל ולאיים על שלמותה הפנימית ועל ביטחונה.
כעת, לאחר עצירת החקיקה, המבחן האמיתי עבר לאופוזיציה. גנץ ייבחן אם יהיה מוכן גם הוא להשקיע כדי להגיע להסכמות רחבות וללכת עד הסוף עם הליכוד. אם יתברר כי הוא רק רצה לחבל בממשלה, נציגי הימין יחזרו בכנס הקיץ נחושים יותר לקדם את הרפורמה, והיא תיעשה שוב במעמד צד אחד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו