הדרך חשובה לא פחות מהתוצאה: הקואליציה ניצחה, אבל הפסידה הרבה נקודות

ביום ראשון בערב, בשעה 21:30, צלצל הטלפון באחת הפיצריות ברחוב מלכי ישראל בירושלים. חמישה מגשים הוזמנו למשרד ראש הממשלה בכשרות מהודרת. היה ברור שישיבת ראשי הקואליציה תימשך עד מאוחר, והיה צורך לדאוג גם להשביע את רעבונם של הנוכחים. אף שלכל אחד ואחד מהנוכחים יש מודעות לאורח חיים בריא, רובם לא עמדו בפיתוי. רוטמן, לוין, קיש, דרעי ובן גביר - כולם אכלו מהפיצות - למעט בנימין נתניהו.

השמועה אומרת שכבר שנים ארוכות נתניהו לא הכניס פיצה לפה. בשאלה הפילוסופית מה חשוב יותר, התוצאה או הדרך, לנתניהו יש תשובה ברורה - לדרך יש השפעה קריטית ואי אפשר לנתק אותה מהתוצאה. כך כשמדובר במשולש פיצה, וכך כשמדובר ברפורמה משפטית רצופת מחאות.

למרות זעקות הגעוולד של חברי כנסת בליכוד ושל מחזיקי חשבונות טוויטר ימניים ניציים על כך ששוב ניצחה הקלישאה "אתה מצביע ימין ומקבל שמאל" - התפיסה הזאת אינה נכונה. יכול להיות שבחזונם של ניצי הליכוד מעתה והלאה הם שהיו הופכים לממנים הבלעדיים של כל שופטי בית המשפט העליון, אבל זו אינה האמת.

לקואליציה יש יותר כוח. שני שופטי עליון ימונו על ידי פוליטיקאים, ולאחר מכן מינוי שופט גם בהסכמת חבר אופוזיציה ועוד מינוי בשיתוף נציג השופטים. זה אמנם לא מינוי של ארבעה שופטים ודחיקת האופוזיציה והשופטים מהוועדה כפי שדובר בתחילת הדרך, אבל עדיין מדובר בהישג לא מבוטל.

גם טענות הצד השני מוגזמות. במבול המחאות נגד הדמוקרטיה נשכחה הדמוקרטיה. ב־1 בנובמבר התקיימו בחירות במדינת ישראל. נבחרה ממשלה ברוב ברור. לממשלה יש אג'נדה והיא מיישמת אותה. דמוקרטיה. האם מינוי של שני שופטים שמרנים לבית המשפט העליון הוא קץ הדמוקרטיה? התשובה היא לא. האם הגיוני שממשלה מיישמת אג'נדה שמאמינה בה? התשובה היא כן.

צריך להיראות אחרת

אלא שבכל מה שקשור לרפורמה המשפטית ולחודשיים האחרונים, הדרך לא פחות חשובה מהתוצאה. שרת המשפטים לשעבר איילת שקד הצליחה בכהונתה עד לא מזמן למנות ארבעה שופטים שמרנים. איך? בעזרת קצת הסכמות, קצת ויתורים, הרבה אורך רוח ושימוש נכון באינטרסים. בלי הפגנות, בלי מחאות, בלי חסימת כבישים, בלי להעמיד מדינה שלמה על הרגליים.

קשה להתעלם מטענת אנשי הקואליציה על כך שהמחאה לא קשורה רק לרפורמה המשפטית. לרוב החילוני הליברלי קשה לעכל את ממשלת דרעי, בן גביר, סמוטריץ', גולדקנופף וגפני. ועדיין, הרפורמה המשפטית היתה גפרור אחד משמעותי מאוד. פעם הסביר שר בכיר לח"כ חרדי שבג"ץ לחילונים הוא כמו הדת לחרדים. קו אדום. ציפור הנפש.

רבים מאנשי הליכוד חושבים שהדרך לרפורמה המשפטית הייתה צריכה להיראות אחרת. עבודת הכנה מקיפה לפני מסיבת העיתונאים של יריב לוין לפני חודשיים, חלוקת הנושאים לארבע שנים, שיח עם קהל יעד ממוקד כמו משפטנים, אנשי כלכלה והייטק, אולי פריסת הרפורמה לאורך כל ארבע השנים. הקואליציה אמנם ניצחה בקרב על הוועדה למינוי שופטים, אבל בדרך הם הפסידו לא מעט נקודות.