במקום להתיישב לדבר, לפיד וגנץ התיישרו לפי חליל הקיצונים

גם בשעות שתופי המפגינים הלמו, מתווכים ומפשרים העבירו מסרים בין ימין לשמאל, בין אקטיביסטים לשמרנים. על 80 אחוז מהרפורמה המשפטית יש הסכמה רחבה. הבעיה היא הקיצונים, והם - תתפלאו לשמוע - לא בצד של הממשלה.

סביב איזו פשרה אפשר להתכנס? הנה מסלול אפשרי: חובה לשנות מהותית את הרכב הוועדה לבחירת שופטים, אבל לא טוב שהכוח המוחלט שהיה לשופטים יעבור כעת לממשלה. יש למצוא נוסחה מאוזנת, כך שבית המשפט ייפתח לכל שכבות העם, אך גם על הקואליציה יהיה בלם.

פסילת חוקים? ברור שבג"ץ לא יוכל לפסול חוקי יסוד, אך בה בעת יש להגדיר מאפיינים מובהקים לחוקי יסוד. אשר למספר השופטים שיפסלו חוק, מוסכם כי מוגזם לדרוש פסילת חוק פה אחד של 15 שופטי העליון. אפשר בהחלט להסתפק ב־11 שופטים מתוך ההרכב המלא.

נוסף על כך, אם בית המשפט אכן יהפוך מגוון ורוב כה גדול של שופטים יפסול חוק - כבר אין צורך בפסקת ההתגברות, כי ברור שהפסילה גם משקפת את הזרמים השונים בציבור והחוק הלך רחוק מדי. יש היגיון בהענקת כוח כזה בנסיבות כאלה לבית המשפט, ואפשר לשלב אותו בהדרגה.

באשר לעילת הסבירות, כבר הותוותה דרך הפשרה, ודווקא על ידי השופט השמרן נעם סולברג. האחרון הציע לאפשר לשופטים לעשות שימוש בעילת הסבירות, אך רק כדי לפסול החלטות של דרג מקצועי.

בנוגע למעמד היועצים המשפטיים, הטרלול המתרחש לנגד עינינו בימים אלה, שבמסגרתו היועמ"שית מרשה לנתניהו רק להרגיע את הרוחות בנוגע לרפורמה אך לא לדבר על תכניה, הוא דוגמה אחת מני רבות לנחיצות השינוי, שחלק מהאופוזיציה תומך בו.

המתווה המוצג כאן הוא רק אפשרות אחת מרבות שמסתובבות באוויר. הוא נדון, אך מן הסתם לא יאומץ ככתבו וכלשונו. יש מרחב גמישות בין מרכיביו, וניתן כמובן לגבש פשרה אחרת. מרחב התמרון רב. העיקרים הם שניים: ראשית, כמעט כל ראשי האופוזיציה - לפיד, גנץ, ליברמן, סער - דוגלים בעצמם בְּרפורמה כלשהי. שנית, לוין ורוטמן הלכו מראש עד לקצה כדי להתרכך בהמשך.

את נכונותו להתגמש הפגין לוין בשבוע שעבר, בצעד שעבר מתחת לרדאר. שלושה חוקים שהאופוזיציה התנגדה להם הוסרו מסדר היום של ועדת השרים לחקיקה (חוק מח"ש, חוק דרעי 2, חוק פסקת ההתגברות). הוויתור נעשה לבקשת הנשיא הרצוג, כצעד של רצון טוב מצד לוין. לאחר מכן היתה אמורה לבוא מחווה מצד לפיד וגנץ.

אלא שהשניים בוששו להגיע. במקום להתיישב לדבר, הם התיישרו לפי חליל הקיצונים והציבו תנאים לשיח. כך נגדע עוד ניסיון הידברות. לפיד וגנץ ממולכדים על ידי הקיצונים וממלכדים זה את זה.

הראשון מהם שיסכים לדבר עם הממשלה יותקף מייד על ידי חברו. אם יפתחו שניהם בשיח, הם יוקעו על ידי חוסמי הח"כים וכותבי הטורים. דרך ללא מוצא מבחינתם. אלא שרפורמה תהיה, איתם או בלעדיהם. מספר המפגינים כבר מצטמצם. הציבור מבין שהסיסמאות על "קץ הדמוקרטיה" מוגזמות, וישתכנע בכך עוד יותר אחרי הריכוך.

בתוך הרעש הגדול יש, למרבה ההפתעה, מקום לאופטימיות.