מי שרוצה להגיע להסכמה - לא עוצר את התהליך כדי לחתוך עסקה בצללים

עם כל הכבוד לנכונות להידבר, המאמץ להגיע לפשרה לא יכול לבוא על חשבון המשך הדיונים על הרפורמה בכנסת

יעקב ברדוגו, צילום: אריק סולטן

בתחילת השבוע הקרוב, בט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות, תחגוג הכנסת יום הולדת. כיאה ליום חגו של בית הנבחרים הישראלי, ייערכו טקסים חגיגיים במשכן, יינשאו נאומים, ויו"ר הכנסת אמיר אוחנה יארח ילדים שחולקים תאריך לידה עם כנסת ישראל. באופן טבעי, זכתה הכנסת למעמד חגיגי ומכובד לאורך שנות קיום המדינה. בטקס חנוכת הכנסת הראשונה, לפני 74 שנה, התפייט הנשיא חיים ויצמן ואמר לחברי הכנסת החלוצים והטריים:

"ברגש של יראת כבוד והדרת קודש, אני קם לפתוח את האסיפה המכוננת של מדינת ישראל, את כנסת ישראל הראשונה בימינו, בעיר הנצחית ירושלים... אישי הכנסת! שאו ברכה לכינוסכם הראשון. זכרו כי עיני כל העם היהודי אליכם נשואות, וכי הכיסופים והתפילות של דורות עברו מלווים את צעדכם".

20 אלף רגל מעל רצון הציבור. חיות, צילום: אורן בו חקון

הרבה מים זרמו בנחלי ירושלים מאז אותו מעמד ייחודי. הכנסת, האסיפה המכוננת, זו שאליה נשואים התפילות והכיסופים, אינה בת יומה, והדמוקרטיה הישראלית לא נולדה אתמול. גם מוסד הנשיא השתנה, ונראה כי הנשיא הנוכחי יצחק הרצוג, בניגוד לוויצמן, מתרשם פחות ממעמד הכנסת ומחשיבותה, ומבקש יחד עם נשיאה נוספת, כבוד השופטת אסתר חיות, לבטל את מעמד הכנסת כליל ולהתייחס אליה לכל היותר כסרח עודף שנחיצותו אינה קריטית.

מבעד למשקפיים פוליטיים

השבוע פורסם, דרך הצינורות המקובלים שבהם מפיצים אנשי מערכת המשפט הישראלית את מסריהם להמונים, כי הנשיאה חיות מוכנה לפשרה בעניין הרפורמה המשפטית, פתוחה להידברות בנוגע לשינויים נדרשים ומושיטה יד לפיוס ולשלום לקואליציה ולממשלה.

רק תנאי אחד הציבה חיות, העומדת בראש הרשות השופטת, ממש תנאיצ'יק קטנטון: הקפאה מיידית של כל הליכי החקיקה בכנסת, שהיא כידוע הרשות המחוקקת.

מזהה את חולשת האופוזיציה. הרצוג, צילום: אי.אף.פי

קל לעמוד על עזות המצח ועל המעמד הנשגב שמייחסת לעצמה ולשופטיה נשיאת בית המשפט העליון, אך בחינת מהלכיה צריכה להתבצע לא במשקפיים מעמדיים, אלא במשקפיים פוליטיים. חיות מתמרנת לא כשופטת, אלא כפוליטיקאית. בקשתה התמוהה מהכנסת שזה עתה נבחרה - להשהות את רצון הריבון שבחר בה - לפני שתואיל להתייחס לדרישותיו ברצינות, מונעת לא מהצורך לגבש הסכמות, אלא ממניע מפלגתי של הסיעה הלא־נבחרת שבראשה היא עומדת.

חיות מבקשת לשנות את מגרש המשחקים. הכנסת היא לא מקום רציני דיו לקיום דיאלוג בנוגע להעברת חוקים. אלה, לשיטתה, אמורים להתקיים בחדרים סגורים ומאחורי וילונות מוגפים בבית הנשיא. שם קל יותר, חשאי יותר וניתן להתחבא - הרבה יותר מהצורך להתמודד עם רצון העם, כפי שבא לידי ביטוי בבחירות האחרונות.

זהו כמובן מהלך פוליטי אסטרטגי. כדי לאפשר למערכת המשפטית להמשיך להחזיק בכוח, בסמכות ובהשפעה שנלקחו ללא סמכות או חוק על ידי השופטים, הפרקליטים והיועצים המשפטיים - חשוב לא לתת למי שהכוח נלקח ממנו את הזכות להתלונן ולבצע שינויים.

מבינה שכבר נחלה הפסד בקרב הציבור. נשיאת העליון, אסתר חיות, צילום: אורן בן חקון

חיות מבינה שבקרב מול הציבור הישראלי היא כבר נחלה הפסד. המטרה כרגע היא לאיין את ההפסד, ובעיקר לייתר את הכנסת ואת רצון הבוחרים. אם עד היום עשה זאת בית המשפט באמצעות פסקי דין והתעלמות מהחוק, כעת עולה הנשיאה חיות דרגה ועושה זאת ישירות: להחליף את העם אמנם אי אפשר, אבל לבטל אותו זו בהחלט אופציה.

במערכת הפוליטית האמיתית, זו שגם נבחרת, מסרבים בשלב זה למצמץ. הדיונים יימשכו, אומרים בקואליציה, ומזמינים בפומבי ומאחורי הקלעים את הנשיאה להגיע ולדון ברפורמה במקום שבו היא נקבעת, וברשות היחידה האמונה בישראל על קביעת כללי המשחק - הרשות המחוקקת. בדיוק כמו שעשו זאת שופטים עליונים, יועצים משפטיים ואנשי משפט לרוב בשבועות האחרונים, חלקם - וגם את זה מבינה חיות - רק גרמו למתנגדי הרפורמה נזק. שינוי כללי המשחק, שחיות מבקשת כתנאי מקדים, והוצאת הכנסת מהמשוואה - כלל לא עומדים על הפרק.

ראוי להקדיש כמה מילים גם לחלקו של הנשיא הרצוג במהלך עקיפת הכנסת שחיות דורשת. בשבועות האחרונים צצו שמועות במערכת הפוליטית סביב השיחות שמנהל הרצוג עם גורמים בקואליציה ובממשלה ועם בכירי מערכת המשפט, חלקם מוסמכים יותר וחלקם מוסמכים פחות. כעת ברור שהרצוג לא נמנע משיתוף פעולה עם שאיפותיה של הנשיאה להפוך את הכנסת לפיל לבן, שלכל היותר יכול בכל ט"ו בשבט לחגוג יום הולדת.

הנשיא, כזכור, נבחר גם הוא על ידי חברי הכנסת. כשהיה חשוב להרצוג לשאת חן בעיניהם ולקבל את קולם, היתה הכנסת בעיניו קודש הקודשים של הדמוקרטיה הישראלית, הבמה שעליה העם משמיע את קולו באמצעות נציגיו. כעת דומה שהוא לא מוצא פסול בהוצאת העוקץ של ההכרעה הדמוקרטית של קורבן הפשרה. הרצוג וחיות ביקשו להפוך את הציבור ואת הפרלמנט לכבש הנשחט במסגרת מאמץ הסולחה שניסה בית הנשיא לקדם.

בכך שם עצמו גם הרצוג כשחקן במגרש הפוליטי. הרי למען אותה פשרה עמומה, חיות ואיש מהמתנגדים לא הציעו הצעה נגדית, מבוא לוויתורים ושינויים שעל בסיסם יהיה ניתן לנהל הידברות.

תוכנית ההקפאה

ההתרחשות הזו, והעובדה שהתנהלה הרחק מעיני הציבור, מציפות גם עובדה פוליטית נוספת, והיא חולשת האופוזיציה. גם הנשיאה חיות וגם הנשיא הרצוג לא רואים בלפיד ובגוש המתפורר שמאחוריו גורם שיש להתחשב בו, אף על פי שגם אלו מייצגים חלק לא מבוטל מהעם.

בצוותא עם הרצוג, ותחת מעטה של תבהלה ציבורית חסרת פרופורציות שהיא עצמה ועמיתיה למערכת המשפט תרמו לליבויה, פועלת נשיאת העליון חיות לשינוי משטרי - או לכל הפחות ליצירת תקדים מסוכן. תקדים שבמסגרתו "יסכימו" כל הצדדים לאפסן את כוחה ואת מעמדה של הכנסת, שתיהפך לפיל פוליטי לבן, בשעה שהחלטות גורליות מתקבלות במסדרונות בית המלוכה של בית המשפט העליון, 20 אלף רגל מעל רצון הרוב. והאזרחים? הם יוקפאו יחד עם הליכי החקיקה, בפקודת הנשיאה חיות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר