משתגעים על מרי (אזרחי)

אחת השאלות שסקרנו אותי השבוע היא אם חברי המחנה הממלכתי עדיין נחושים להעביר את תוכניתם הנודעת לייצוב שיטת הממשל בישראל, באותו הלהט שבו הכריזו עליה במכון הישראלי לדמוקרטיה, מכל המקומות, אך לפני חודשים אחדים. האם לשר הביטחון בני גנץ, שהשיק השבוע קמפיין ממותג בשם "מטה המאבק על דמותה של המדינה", עוד בוער לקדם חקיקה שתקבע רף בלתי ריאלי של 70 ח"כים לפיזור הכנסת? האם הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט, שאיים להוציא מיליונים לרחובות, שוקד ברגעים אלה על ניסוח של הצעת החוק להגדרת פרק זמן מינימלי בין בחירות לבחירות? וגדעון סער, שמפציר בנשיא לא להאריך את המנדט של נתניהו, האם כבר סיים להכין את הניירת לקידום הרפורמה, שהכנסת לא תתפזר אוטומטית כשהממשלה נכשלת בהעברת תקציב?

האם חבילת החוקים שנמכרה לנו כסוג של חמצן קריטי לייצוב המערכת השלטונית בישראל - עודנה רלוונטית בעיני הממלכתיים שלנו, גם בסיטואציה הבלתי צפויה שאליה נקלעו, שבה דווקא נתניהו, ולא הם, עומד להקים ממשלה? או שמא היא תחזור, אותה תוכנית "יציבות", להיות רלוונטית בפעם הבאה שבני גנץ או אחד משיבוטי היח"צ הבאים בתור יצליחו בדוחק לחלץ איזה תיקו, לתקוע רגל בדלת ולהרכיב ממשלת טלאים שכלום לא יחזיק את התפרים שלה - זולת רפורמות נוסח ארדואן לנטרול אגרסיבי של האופוזיציה בכנסת ישראל?

מרי מרי כפיים

נו נו, כמו שאומרים, אנחנו כבר בסרט אחר. זה בטח לא הזמן לצעדים שיאריכו את ימיה של ממשלת ליכוד ויחזקו את היציבות של נתניהו. עכשיו הזמן לרוץ ולדווח לליברלים טובי לב ב"ניו יורק טיימס" שכוחות הרשע ניצחו בישראל את "ממשלת הרצון הטוב". הם ידעו מה לעשות; הם כבר עמדו לצידנו בעבר. עכשיו הזמן לזמן כנס חירום בהול על מערכת החינוך, ולהכריז על מרד רשויות מקומיות - בתקווה שהציבור לא יתעניין בפרטים ויבין שהכאוס בתוכניות ההעשרה שנכנסות לבתי הספר מבהיל לא פחות מאבי מעוז. עכשיו הזמן, כמו אז ב־2011, לעשות כתבות על ישראלים צעירים שהתייאשו ומתעופפים לברלין (רק כדי לחזור לקבל חיסון בקורונה). עכשיו, כמובן, הזמן לפנטז על "אם כל המחאות" בישראל.

כי אנחנו בימים של "מרי אזרחי". זה הביטוי החם ברשתות, בפובליציסטיקה, בשיח המפסידים. תשאלו את סגן שרת הכלכלה שלכם, יאיר ("אנחנו בדרך למרי אזרחי") גולן. השיח הזה הוא בגדר עלבון לאינטליגנציה. עזבו את האינטליגנציה; זה עלבון למושג מרי אזרחי. לדמויות שהובילו מרי אזרחי או השתתפו בו בתנאים אמיתיים של דיכוי אלים, של הפרדה אתנית, של נישול מעמדי. של הסתכנות מוחשית באובדן החופש או החיים עצמם; של הקרבה כמעט בטוחה של כל היקר לך. בשביל החירות. בשביל השוויון.

רק בישראל קבוצות אליטה, נציגי ממסדים, יקירי ההגמוניות, מחזיקי פריבילגיות מובהקים, מסוגלים להכריז "מרי אזרחי" בלי להבין עד כמה הם נלעגים. בלי שום מודעות לגרוטסקה. תשאלו את מרב מיכאלי, שמותחת בטוויטר אנלוגיות קלושות בין מחאת החיג'אב באיראן ל"חקיקה מגדרית ואפליה נגד נשים בצורה ממוסדת" בישראל. קשה להפריז בתיאור הניתוק.

זה משעשע, או אולי לא, שדווקא מעמדה של איש ימין אתה נדהם לגלות שפלשתינים, ערבים ישראלים, פריפריה חברתית, עשירון תחתון - שום דבר מהסבל המתמשך בחצר האחורית מעולם לא הלהיב את השמאל בישראל לצאת למשהו דמוי "מרי אזרחי" ולמחאה "שכמוה לא היתה", כמו האפשרות שמישהו יזיז לרון חולדאי ולרן קוניק את הגבינה הפדגוגית שלהם. וגם זה בתנאי שההפקה שולחת מונית בסוף האירוע. אלה לא היו שורדים דקה במציאות החיים של רוזה פארקס או של שחקן כדורגל איראני, אבל תהיו בטוחים שבעוד חודש־חודשיים הם כבר ינאמו באיזה פאלאס אירופי על מאבקם לדמוקרטיה ולזכויות אדם.

חוסר בשלות

האם יש מישהו אחד שמאמין שבתנאים הפוכים הם היו עוצרים את הדהירה שלהם להקמת ממשלה? התשובה היא "לא", וזה כבר הוכח. הם לא עצרו כשישראלים, מלח הארץ לא פחות מהם, שאלו אותם איך יכול להיות שאנטי־ציוני חשוך ממונה ליו"ר ועדת הפנים של כנסת ישראל. הם לא היססו כשאזרחים שאיבדו בני משפחה לרצחנות הפלשתינית מיררו בבכי בטלוויזיה על הלגיטימציה שממשלתם מעניקה לזרמים פוליטיים שגילו פה ושם הזדהות (או למעלה מכך) עם הסתה לטרור. הם לא מצמצו מול הביקורת על דחיקת רגלי האופוזיציה בוועדות הכנסת, והם ירקו בפניה של הדמוקרטיה עצמה כשהיה דחוף להם להעביר בחטף הסכם אסטרטגי שנוי במחלוקת כדי להבקיע גול לפני הבחירות.

צריך לזכור את כל הדברים האלה; מומלץ אפילו לשנן אותם יום־יום מול הרעש שהם עושים ויעשו - שהוא חסר פרופורציות, מגמתי ושטוף דיסאינפורמציה. ראשי הקואליציה היוצאת - לפיד, גנץ, מיכאלי ושותפיהם - עוסקים בזריעה מכוונת של דה־מורליזציה ומלבים ביודעין משבר נאמנות למדינה וקיטוב חברתי, בדציבלים שנתניהו - "המסית הלאומי" - מעולם לא התקרב אליהם.

הם עשו את זה בעודם בשלטון - כשסימנו את כל יריביהם ומבקריהם ככוחות אופל, מכונות רעל ומבעירי אסמים, והאשימו כל מי שהרים ראש מולם בחרחור "מלחמת אזרחים"; והם עושים זאת כעת בחוסר אחריות מנהיגותית, ביצירת אקלים משברי נטול בסיס ובפיזור אדי דלק בתוך אווירה מהונדסת של מצדה פוליטית. עבורם, כנראה, זו באמת ברירת שמשון. ותגובתם הנפסדת לתבוסתם בבחירות מאששת את תחושת הבטן שאיש מהם לא היה בשל באמת לשאת באחריות לאומית. מנחם בגין צדק: העם הזה נבון.