על הממשלה החדשה לא לעלות עם בולדוזר על השיטה והמוסדות הקיימים, אלא לשפץ אותם

שלושה עשורים לאחר פרוץ המהפכה החוקתית בישראל – זו שנעשתה בלי ידיעת העם ובלי הסכמתו – קשה להמעיט בלהט של חברי הממשלה העתידית להחזיר על כנם סדרי בראשית של הדמוקרטיה הישראלית.

מאז שנות ה־90 אזרחי ישראל ראו בעיניים כלות כיצד תשתיות היסוד שעליהן הוקמה המדינה היהודית, נקרעות ממנה מבלי שאיש שאל אותם. להלן רשימה חלקית בלבד: בג"ץ קעדאן־קציר, שחנק את האפשרות להתיישבות יהודית - נשמת אפה של הציונות המעשית. בג"ץ הביטוח הלאומי שניתק בין שירות בצה"ל - מסד קיומנו - לבין התמיכות הסוציאליות שמעניקה המדינה. בג"ץ אל על שריסק באחת את מבנה המשפחה, בהקצנה שאין כמוה ברוב הדמוקרטיות. בג"ץ חוקי המסתננים שעשה חוכא ואטלולא מהממשלות. בג"ץ חוק הלאום, שגם ניסה לערער על הגדרתה של ישראל כיהודית וגם פקפק בחוק יסוד – כזה שבשמו בג"ץ נטל לעצמו את הזכות שאיש מעולם לא נתן לו, לפסול את חוקי הכנסת.

לא רק הימין הפוליטי דורש כבר שנים להחזיר לסדרם את הבלמים והאיזונים בין הרשויות. אנשי השמאל חיים רמון, דניאל פרידמן, מני מאוטנר, רות גביזון ז"ל ועוד רבים וטובים בארץ ובחו"ל סברו כל השנים שהרשות המשפטית בישראל הרחיקה לכת. כך למשל, המשפטנים האמריקנים הבכירים רוברט בורק וריצ'רד פוזנר, שהגדירו את דרכו של מחולל המהפכה ואבי האקטיביזם המשפטי, הפרופ' אהרן ברק, כ"שבירת שיא עולמי של היבריס משפטי".

כך שהשאיפה לחולל מהפכת נגד היא מוצדקת לעילא ולעילא. ראשית, משום שבדמוקרטיה העם הוא הריבון ובפעם הראשונה שבה נשאל העם על עמדתו, קרי בבחירות האחרונות, הוא השיב תשובה ברורה. שנית, מפני שמדינת ישראל נועדה להיות גם יהודית וגם דמוקרטית, ואילו המהפכה המשפטית כרסמה בלי ספק בשני המרכיבים. עובדה שרוב הציבור, שידע שהשאלה המשפטית על הפרק, העניק רוב לקואליציה הימנית. ראוי לזכור שגם באופוזיציה יש רבים שתומכים בשינוי, אך מטעמים פוליטיים שומרים על שתיקה בימים אלה.

לכן, לזעקות השבר משמאל על "קריסת הדמוקרטיה" אין על מה לסמוך. "דמוקרטיה שמרנית", כמו זו שמתכננת הממשלה, אינה לגיטימית פחות מאשר מה שבשמאל מכנים "דמוקרטיה ליברלית".

הנה, רק בקיץ האחרון בית המשפט העליון בארה"ב קיבל החלטה שמרנית מאוד, המצמצמת את הזכות של נשים להפיל. הנימוק היה היצמדות ללשונו היבשה של החוק. האם היתה זו החלטה לא דמוקרטית? האם הרוב השמרני המוחלט בביהמ"ש העליון של ארה"ב הופך את אמריקה לבלתי דמוקרטית? האם מדינה שבה נציגי החוק מפשיטים אישה בחוף הים משום שלבשה בגדים צנועים – אנחנו מדברים על צרפת – היא המודל "הנאור" שאליו אנו שואפים? התשובה כמובן שלילית. כי פנים רבות לדמוקרטיה ולאף צד אין בעלות עליה.

וזו בעצם מהות הוויכוח. כיצד צריכה להיראות דמוקרטיה? ישראל היתה דמוקרטית הרבה לפני המהפכה של ברק - כבר ב־1953 בג"ץ עיגן את חופש הביטוי בבג"ץ "קול העם" - וישראל תמשיך להיות כזו אחרי הרפורמות שתחולל הממשלה החדשה.

אבל כאן מוטלת על חבריה של הממשלה הנכנסת האחריות לעשות זאת נכון. כלומר, לא לעלות עם בולדוזר על השיטה והמוסדות הקיימים, אלא לשפץ אותם כך שבסוף התהליך בניין הדמוקרטיה הישראלית יהיה אפילו מפואר יותר.

המשמעות היא לאפשר לביהמ"ש העליון של ישראל מרחב מסוים לנקוט עמדה ערכית בנושאים חשובים, להמשיך לשמור על זכויות האדם ועל חופש הביטוי, וכן להקפיד שהגופים הממלכתיים יישארו כאלה. כדי לעשות זאת על הממשלה לפסוע בזהירות על חבל דק, כזה שישמר את ישראל דמוקרטית, יהודית, שמרנית וממלכתית.