ביום שלישי, יום השבעת הכנסת, בשעת אחר צהריים מאוחרת, לקראת שקיעת השמש המוקדמת של שעון החורף, נזכר מישהו בלשכת לפיד שהגיעה העת להציג חזית אחידה של ראשי מפלגות האופוזיציה המיועדת. הרצים יצאו דחופים כדי להזעיק את ראשי הגוש המובס לחדרו של מנהיג המחנה שהכזיב. ההיענות הייתה פושרת, ולימדה על גודל הברוך שאליו נקלע השמאל הישראלי עם היוודע תוצאות הבחירות.
מנסור עבאס הבהיר כי לא יישב במפגש האופוזיציוני עם נציגי חד"ש־תע"ל, שמצידם לא ראו דחיפות או צורך בנוכחותם בחדר. שר המשפטים סער "דפק נפקדות", וגם סידורי הישיבה במפגש המהונדס לא תרמו לאווירה או סייעו בהארת פניהם הנפולות והחמוצות של מנהיגי השמאל.
סצנה לא משכנעת
כבר שבועיים, בפומבי ומאחורי הקלעים כאחד, תוקפים בזה אחר זה מיכאלי, גנץ ובמידה פחותה ליברמן את לפיד ואת התנהלותו, והנה - כעת, ורק בכפוף לעובדה שעדיין מדובר בראש ממשלה מכהן, נאלצו וכמעט אולצו להסתדר מול שולחנו הממלכתי, וגרוע מכך - לספוג את העובדה כי בתמונת המפגש הם נראים כפקודים המקבלים תדרוך מהדרג הבכיר מהם. הפנים שידרו עוינות יותר מנחישות, שפת הגוף שידרה מצוקה יותר מהסכמה.
ספק אם מי מתומכי מחנה השינוי המפולג קנו את ההצגה. ברור לכל צופה, גם בעין בלתי מזוינת, כי מחנה הריפוי חולה, יתום, מוכה ועומד אל מול שוקת שבורה. ללא מנהיג, ללא דרך ונכון לרגע זה גם ללא מצביעים. כמאמר הקלישאה, תוצאות הבחירות הבהירו שתם עידן השמאל הישראלי כפי שלמדנו להכיר אותו וכפי שהפסיד לא רק בקלפיות, אלא לרוחב הגזרה כולה.
השבר הדרמטי ביותר הוא בגזרת ההנהגה והאסטרטגיה הפוליטית. לפיד אינו נתניהו, גם גנץ לא מצליח לסחוף אחריו את ההמונים, ומיכאלי מברכת בעיקר על כך שלא נאספה עם מרצ אל בית העלמין הפוליטי. חבר הכנסת והשר היוצא עיסאווי פריג' ביטא לאחרונה קולות הולכים וגוברים כי העבודה ומרצ אינן גוף אמיתי ונושם, אלא פריט היסטורי שסיים את תפקידו הפוליטי.
השמאל החליט להשקיע את כל משאביו, יוקרתו ותוכניותיו על "רק לא ביבי", וכעת הוא עומד בידיים ריקות, ללא סחורה להציע. בקרב מחנה החרם נשמעים הרהורים בדבר שינוי הכיוון, והתרת הנדר שבעטיו הפכו את נתניהו לדמון ככלי פוליטי לניצחון בבחירות.
אך מה ישווקו במקום שנאה והדרה? השלום נזנח, הצדק החברתי נשכח, הנושא הביטחוני פרח, ושינוי הוא דבר נצרך אך אין מי שיוביל אותו ויסחוב אותו על גבו. שמות שונים עולים בחדרים סגורים כמועמדים לנסות להושיע את השמאל, וביניהם גם שמו של הנשיא הרצוג, שמנהל את הקמפיין האפקטיבי ביותר לראשות השמאל לקראת הבחירות הבאות.
אם לא די בדלות ההנהגה, במציאות הנוכחית גם בשמאל רואים בנתניהו לפתע מבוגר אחראי, דמות מתונה והמחסום האחרון בפני השתלטות סופית של הברברים. נתניהו, הסיוט הגדול, הופך פתאום לחלום נעים ורך מול התגשמות כל הבלהות כולן מבחינת אנשי השמאל ומנהיגיו.
גם מחוץ לכנסת, ברשות השופטת ובמערכת אכיפת החוק שוררים הלם ומחשבות על הטיית ההגה. הציבור העביר מסר חד וברור לראשי התביעה, המשטרה ושופטי העליון - שהאמון בהם אפסי. ובמסדרונות "מפלגת צלאח א־דין" ובית המשפט בגבעת רם נשמעים דיבורים בדבר הפעולה הרצויה נוכח ההכרעה הפוליטית הברורה, וגם שם נישאות תפילות חרישיות להצלחת נתניהו מול שותפיו, שמזוהים במסד המשפטי הישראלי כאויבים.
נכס נוסף שנשלל מהשמאל בבחירות האחרונות הוא התקשורת - לראשונה מאז כניסת הטלוויזיה לישראל, מנצח מועמד לראשות ממשלה מבלי שהתראיין למהדורות המרכזיות באחד הערוצים המרכזיים לאורך כל מערכת הבחירות. חוקי הפורמט השתנו. נוכחות על מסכי הטלוויזיה היא חשובה, אך התקשורת היא כבר לא ממליכת המלכים. גם אִתרוג הוא כבר לא ערובה להצלחה, ולעיתים אף פועל כבומרנג.
המנצח של מחר, וגם זה שניצח אתמול, הם מי שיודעים לעשות שימוש נרחב ברשתות החברתיות. להגיע אל קהלים צעירים הולכים ומתרחבים, של ישראלים שיודעים לצרוך בביקורתיות ובחשדנות המתאימות את התכנים המועברים אליהם מבעד לערוצי החדשות המסורתיים והלינאריים. קשה להמעיט בחשיבותה של ההתפתחות התקשורתית הזו לרעת השמאל. לאחר שנים שבה נהנה מזרוע תעמולתית שפעלה עבורו והשפיעה באופן עמוק על דעת הקהל, עבר משקל הכובד אל כיכר השוק, והנה מתברר שאין שם ביקוש גדול במיוחד למסריה - אלא עוינות לאתרוגים ולמאתרגים.
שינו את הכללים
מול ממשלה המסתמנת כהומוגנית, נעמדת על רגליה הכושלות אופוזיציה משוסעת המנהלת קרבות בתוך נגמ"ש מצטמק. הניוון שנוצר בשנות מדיניות ה"אנחנו או הם", שגרמה ללווייתני השמאל לבצע התאבדות קולקטיבית - הביא בעיקר לכאוס ולשורת הפסדים מהדהדים. ראשי העבודה, יש עתיד, המחנה הממלכתי, רע"מ, ישראל ביתנו וחד"ש־תע"ל מחפשים כיוון חדש, אך בשלב זה תקועים עם מצפן מקולקל שבו כל איש מזהה את הצפון - ומחשב מסלול הליכה מזווית אחרת.
את המציאות הזאת - שום תמונה מבוימת, שום מילים מעושות ושום הסרת אחריות והטלת האשמות הכישלון באחרים, לא ישנו. √
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו