לא במצב אופטימלי מגיע גוש הימין ליום הבוחר. רגע לפני פתיחת הקלפיות, המפלגות שבתוך המחנה רבות זו עם זו, במקום עם המתחרים משמאל.
כולם נגד בן גביר, ובן גביר נגד כולם. החרדים נגד נתניהו, ונתניהו נגד שקד. האחרונה מתעקשת לרוץ עד הסוף, אף כי ידוע לה שיהיה מר כלענה. האחרון, עדיין מנהל יותר מדי חשבונות אישיים במקום לשים את האינטרס הגושי והלאומי בראש סדר העדיפויות.
בוחרים רבים אובדי עצות, לא יודעים למי להצביע או לא מתכוונים לעשות זאת. אמנם תמיד עשויות להיות הפתעות, אבל כך קשה לגרוף ניצחון.
אך העייפות ממערכת הבחירות החמישית מגיעה דווקא כאשר ברור מתמיד מה מונח על כפות המאזניים. הפעם זו הבחירה בין ממשלה שתוקם באצבעות שונאי המדינה היושבים בכנסת, לבין חברות בה של איתמר בן גביר; בין מי שדוגל ברפורמות משפטיות, לבין מי שמשמר את ההיררכיה של השמאל באמצעות בג"ץ; בין ראש ממשלה שפותח את כהונתו ב"יד ושם" לבין זה שהולך לכותל; בין גוש מדינת כל אזרחיה לבין גוש המדינה היהודית.
מה שלא פחות חשוב לדעת עבור אותם ימנים מיואשים, הוא שהפעם יש סיכוי טוב שזהו הסיבוב האחרון. אפילו מדבריו של נתניהו המסר הזה משתמע פה ושם, ועל אחת כמה וכמה מפי ראשי מפלגות אחרים בימין.
יש דברים שנכונים תמיד. חשיבות הבחירות היא אחת מהם. ההבנה שזהו הסיבוב האחרון (כל אחד יכול לנחש לבד את התרחישים הפוליטיים האפשריים), היא סיבה נוספת להגיע לקלפי. שכן, אם לא נתניהו ישתמש בקולות, אזי מישהו אחר בליכוד יעשה זאת. לכן, מי שעמדות הימין חשובות לו, לא יכול להתפנק בישיבה בבית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו