לא נרדמת תל אביב? "מצביעים למי שהכי פחות רע"

בעוד שיעור המצביעים הארצי בבחירות לכנסת ה־24 עמד על 67.4 אחוזים, בתל אביב, שבה זכתה יש עתיד בבכורה, הגיעו ל־60 אחוזים בלבד. הנתונים המדכדכים יותר מגיעים ממרכז הכרך התוסס, שחלק גדול ממנו בחר ביום המכריע לנמנם על החוף.

קחו, למשל, את ההצבעות בקלפי בבית הספר תל נורדאו שנמצא ליד כיכר דיזנגוף. שיעורי ההצבעה בשלוש קלפיות שבחנתי היו 46.7, 48.7 ו־50.3 אחוזים. אדישות וניתוק. "זה חוסר עניין וייאוש ששום דבר לא ישתנה", מסבירה יובל אבדר. היא בת 23, חזרה לאחרונה מטיול בדרום אמריקה וגרה בדירת שותפים במרכז תל אביב. "לא ממש התעניינתי בפוליטיקה, וגם כעת אני מתלבטת. נראה שאחליט למי להצביע אחרי שאדבר עם המשפחה, שהיא אמצע־שמאל כזה".

"קשה להגיד במי אבחר", מודה תום ועקנין, בן 26, בעל בר תל־אביבי. "לדעתי מי שמתנהלים נגדו תיקים, ראשו לא פנוי לניהול מדינה. רבים מאלה שאני מכיר מצביעים ביבי, כי זה מה שהם מכירים, הצבעה בלית ברירה ומחוסר הבנה בפוליטיקה. יותר אכפת להם ממה שקורה כאן ועכשיו, והם לא מרגישים שיש מישהו שיושיע אותם".

"לא משנה למי נצביע"

זה לא שבחרנו את המרואיינים בפינצטה. כל מי שניגשנו אליו נראה בדאון מהמצב. החגיגה הדמוקרטית לא מדברת אל רבים מבני ה־20, בוודאי לא ההבטחות שמפוזרות לפני כן.

מאי הוכמן, בת 18, סיפרה שהאירוע המתקרב לא מרגש אותה, ואילו סשה טרטקובסקי, בן 24, שבילה איתה על החוף, המשיך באותו הקו. "לא משנה למי נצביע, לא יהיה פה טוב", הוא משוכנע. "מצביעים למי שהכי פחות רע. לפני הבחירות אני מדבר עם חברים, מבין את העמדות ואז מחליט. תמיד היתה אצלי המחשבה לעבור לגור בחו"ל".

אור שמרלינג, בן 25, חייך חיוך נוגה כשנשאל היכן יהיה ב־1 בנובמבר. "התייאשתי, אפילו לא בא לי להבין מה הלו"ז של הבחירות, כי לא נראה שמשהו ישתנה. אולי צריך להמתין כמה שנים עד שהפרצופים בפוליטיקה יתחלפו".

הוא מגיע ממושב שתולים שליד אשדוד, וכבר זמן מה מנסה למצוא את מקומו במרכז. הוא ניסה להתמקם בתל אביב, אבל מהר מאוד נדד לרמת גן וכעת הוא מתגורר בגבעתיים. "יוקר המחיה", נאנח. "אני עובר דירה כי זה יותר זול, אבל לא בצורה שתשפיע על חיי מקצה לקצה. כשגרתי בתל אביב וחיפשתי מחליף לשכירות, אנשים הסתלבטו עלי כי זה היה כמו לגור בבוידם".

יחד איתו ירדו לחוף ניצן בן דרור (22) ממושב מרחביה שבעמק יזרעאל וגיא לזרוף (24), שעדיין מתגורר בשתולים. "הייתי שמחה לגור במרכז, אבל זה בלתי אפשרי", הודתה ניצן. "אתה עובד כל היום בשביל שתהיה לך מיטה. טיילתי חצי שנה בארה"ב, וכשחזרתי במשך חודשיים הייתי עצבנית. גם שם יקר, אבל לפחות יש איזון. בישראל אין איזון בין השכר בגילנו לבין יוקר המחיה".

לזרוף, שהשתחרר לא מזמן משירות קבע, בחר להישאר במושב בגלל האופק המעורפל. "חיים בשביל לשרוד, או כדי לחיות?", הוא מעלה שאלה פילוסופית. "פעם הצליחו לקנות דירה. היום אם התייאשת מלקנות אתה אומר שלפחות תתפנק בדברים אחרים, ואז אתה בכלל מאבד את האופציה לרכישת נכס בעתיד".

ניצן וגיא יצביעו כנראה לליכוד, כי זה מה שהם מכירים מהבית. אור נוטה למפלגות שנמצאות משמאל לקו המשווה. זאב פלדמן־שפירא, בן 22 מרעננה, אמר שהוא ימין, רק עדיין לא יודע למי ייתן את קולו.

"ליכוד או המפלגה של בן גביר, לא סגור", מודה זאב. "מרגיש שכל הפוליטיקאים בטופ נלחמים על העוצמה שלהם ולא דואגים לאנשים. עזוב יוקר מחיה, לך על ביטחון. לא משנה מי בשלטון, אותן בעיות עם רצועת עזה. צריך קול יותר צעיר".

אצל החבר'ה שהגיעו לחוף מחוץ לעיר שמנו לב שמגמת ההצבעה מעורבת. אצל התל־אביבים הצעירים שפגשנו נוצרה תחושה של רצון להשאיר את השלטון הנוכחי. "עד לא מזמן הבחירות לא עניינו אותי, אבל היום כשאני חושב על העתיד אני משוכנע שאנחנו אלה שנקבע אותו", הודיע רועי זריף, בן 24, "בני גנץ נראה לי פחות אינטרסנטי מהיתר".

"אסור להכליל אותנו"

צעירים רבים לא יצביעו. את חוסר העניין שלהם יהיה קשה לשנות בזמן שנותר לפתיחת הקלפיות. יש גם כאלה שמבינים שזו חובתם, רק עדיין לא יודעים למי ייתנו את הקול, ויש המתנדנדים בין סמוטריץ' לבל"ד, תלוי איך יתעוררו ב־1 בנובמבר.

"אסור להכליל ולהגיד 'כל התל־אביבים", ביקש רותם קורן, בן 25, שלקח הפסקה ממשחק פוצ'יוולי בחוף בוגרשוב. "אנשים כאן מושפעים מיוקר המחיה אולי יותר מבכל מקום אחר, ולי אישית חשוב החינוך. אתה מגדל את דור העתיד ורוצה שהוא יעצב את החברה הישראלית. אני צריך לבחון יותר לעומק את נושא הבחירות כדי להחליט בסוף למי אצביע".