עוד מוקדם להספיד את הקריירה הפוליטית של נפתלי בנט. המנהיג הנמרץ, על גבול התזזיתי, עוד לא אמר את המילה האחרונה. ובכל זאת, פרישתו (הזמנית?) של בנט היא הזדמנות להביט לאחור.
16 שנים חלפו מאז גייסה אותו איילת שקד לתפקיד ראש המטה של בנימין נתניהו, ועד שכבש, לשנה אחת סוערת, את כיסא רה"מ. היום (רביעי) הוא הותיר את שקד לבדה בזירה.
בנט הכריז רשמית על פרישה: "אשאר חייל נאמן של הארץ" ערוץ הכנסת
בשנותיו בפוליטיקה הכרס והקרחת צמחו, אבל יחד איתן גם התבונה, הבגרות והראייה הרחבה. ממנהיג של מפלגת נישה קטנה ומגזרית, עם סטייל של מדריך נלהב בבני עקיבא וסיפורי גבורה על סיירת מטכ"ל, הפך בנט בשנה האחרונה לראש ממשלה. לא מושלם, אבל גם לא רע, בטח לא בתנאים הפוליטיים הקשים שנקלע אליהם. ראש ממשלה מלא בלהט, בשליחות, ומסור לטובת כלל הציבור.
אחרי סחרור של ארבע מערכות בחירות, מדינת ישראל חזרה להתנהל. לעיתים בצליעה, אבל בכל זאת, גילינו שהעולם לא מתמוטט גם כאשר נתניהו כבר לא מתגורר בבלפור.
אמנם בדרך אל לשכת ראש הממשלה קבר בנט את מפלגת הבית היהודי ורמס את קהל בוחריו, אבל אולי היה זה בלתי נמנע. התהליך שעבר בנט מהמגזריות אל הממלכתיות, מלמד הרבה גם על מה שעברה הציונות הדתית. חלקים רבים בתוכה החלו לבחול בעסקנות הפוליטית הקטנה, לעיתים קטנונית, וחיפשו מנהיגות שרואה את טובת מדינת ישראל לפני טובת המגזר.
ציבור רחב רצה לתרגם את הלהט של הציונות הדתית, בהתיישבות ביהודה ושומרון, בשירות מיטב בניה בתפקידים בכירים בצבא, בהפרחת ישיבות ואולפנות וגרעינים תורניים בכל רחבי הארץ, גם לכוח פוליטי מוביל בישראל.
לא עוד קרון נגרר מאחור, אלא חברה שמנהיגיה אוחזים בהגה. בנט היה המנהיג הדתי הראשון שזכה בכך. הוא הצליח בתחכום להוות לשון מאזניים ולעשות אקזיט פוליטי, עד לתפקיד הבכיר במדינה.
הלהט של בנט לאחוז בהגה בכל מחיר, היה גם מה שהפיל אותו בסופו של דבר והביא לפרישתו. קרונות הרכבת לא עמדו במהירות שהכתיב, והתנתקו בדרך. הוא נותר קטר בלי קרונות. מנהיג בלי ציבור, ראש ממשלה שלא עובר את אחוז החסימה.
הניסוי אולי כשל, אבל הנתיב שפילס נפתלי בנט נותר פתוח. העקבות שהותיר בדרך יסייעו בעתיד למנהיגים אחרים, שמחברים באורח חייהם בין קודש לחול, בין תורה לדרך ארץ, לצעוד אל קדמת הבמה, להוביל בגדול, להנהיג.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו