תקיפת הנזירה בירושלים היא מעשה נבלה שעובר בדממה מחרידה

האירוע הנתעב שהתרחש לפני ימים אחדים בסמוך לחומות העיר העתיקה של ירושלים, עבר אצלנו למרבה הבושה מתחת לרדאר: גבר יהודי, שרץ במהירות, דחף בעוצמה, בגבה, נזירה צרפתייה (קתולית) כבת 50 שצעדה לתומה ברחוב.

הנזירה הוטחה בחוזקה ארצה והחלה מדממת. שניות אחר כך חזר האיש "להשלים" את מלאכתו, ובעט בנזירה בעודה שרועה על מרצפות האבן. עובר אורח שהתערב והרחיק את התוקף מהנזירה, ספג גם הוא מכות.

התקיפה הזאת, למרבה הצער, אינה אירוע יחיד. היא מצטרפת לעוד עשרות רבות של אירועי פגיעה בנוצרים בירושלים בשנתיים האחרונות, על רקע דתי־גזעני. הם נעשים לכאורה בשם היהדות, אך בינם לבין יהדות אין דבר וחצי דבר.

כשתקריות מעין אלה מתרחשות בארץ ובחו"ל ויהודים, לרוב בעלי חזות חרדית, הם שמותקפים - אנו מרימים בצדק קול צעקה ומגדירים אותן כ"אנטישמיות" וכ"טרור על רקע גזעני". כך בשכונת סטמפורד היל שבלונדון, כך בשכונת וויליאמסבורג שבברוקלין (ניו יורק) וכך גם באנטוורפן (בלגיה).

בישראל, לעומת זאת, אירועים דומים - גם אם בהיקף מצומצם פי כמה ועל ידי קומץ בלבד - שמתרחשים בבירה ובמקומות אחרים בארץ, עוברים בדממה תקשורתית מחרידה.

חולף כמעט ללא תגובה

גם אצל הרבנים שלנו (רובם המכריע) ואצל הפוליטיקאים שלנו (רובם המכריע) אירוע תקיפת הנזירה בירושלים, שבכלי תקשורת רבים בחו"ל קיבל פרסום רב והשחיר את פנינו ברבים - חלף כמעט ללא תגובה.

זה לא רק מעשה נבלה ופגיעה באיש דת ובאדם שנברא בצלם. זה גם חילול שם שמיים והיהדות ברבים. אירוע כזה אף משחק לידיהם של אויבינו, הישירים והעקיפים, שמערערים על הריבונות והזכות שלנו לשלוט בירושלים. הוא מחליש את הטענה שלנו לחופש דת בירושלים. הוא מחליש אפילו את תביעתם הצודקת של יהודים שמבקשים לבקר ולהתפלל בהר הבית ללא התנכלות ומעשי אלימות.

משום מה סבורים אותם תוקפים שהם מקדשים שם שמיים, או "סוגרים חשבון עם חטאי הנצרות הרבים כלפינו לאורך דורות". האם אין בנמצא רב ראשי, רב עיר או רב שכונה שקולו יישמע ברבים, שיעמיד אותם על טעותם, יוקיע אותם, יקרא להקיא אותם מקרבנו, ואף יסביר שחשבונות היסטוריים מעין אלה אינם עניינו של הפרט; שמקומם בדיון תיאולוגי בין מנהיגי דתות?

סיפור תקיפת הנזירה ודומיו חייב לחצות מחנות, ימין ושמאל, דתיים וחילונים. הוא זר לנו כיהודים. אנו חייבים להפוך אותו לא רק ללא לגיטימי, אלא למוקצה מחמת מיאוס. לאירועים כאלה אין שום קשר למאבק הכי חריף בטרור, וגם לא לענישה קולקטיבית של סביבה תומכת טרור. זו גזענות דתית לשמה, שאנו היהודים סבלנו וסובלים ממנה דורות.

לא ברור כיצד כשזה קורה אצלנו, אין בנמצא - מראש הממשלה ועד אחרון המנהיגים המקומיים - מי שימחה ויזעק. המינימום שמתבקש עתה הוא להזמין את הנזירה המותקפת ואנשי דת בכירים ללשכת ראש העיר ירושלים, להתנצל בשם כולנו, ובעיקר לדאוג שלא יהיו עוד מקרים כאלה, אפילו לא מעט, אפילו לא קומץ.