"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
חיים לצידנו וקולם לא נשמע: עובדים זרים הם לא עבדים זרים
הם עזבו הכל מאחור. משפחה, ילדים, הורים, שפה ותרבות • הם הגיעו לכאן לא מתוך נוחות, אלא מתוך צורך אמיתי לפרנס ולבנות עתיד טוב יותר לאלה שמחכים להם בבית • מדינה נבחנת לא רק לפי איך היא מתייחסת לאזרחיה, אלא גם לפי איך היא מתייחסת לאנשים שבחרו להגיע אליה מתוך אמון
עובדים זרים | צילום: גיל אליהו/ג'יני

חיים לצידנו וקולם לא נשמע: עובדים זרים הם לא עבדים זרים

הם עזבו הכל מאחור. משפחה, ילדים, הורים, שפה ותרבות • הם הגיעו לכאן לא מתוך נוחות, אלא מתוך צורך אמיתי לפרנס ולבנות עתיד טוב יותר לאלה שמחכים להם בבית • מדינה נבחנת לא רק לפי איך היא מתייחסת לאזרחיה, אלא גם לפי איך היא מתייחסת לאנשים שבחרו להגיע אליה מתוך אמון

יונתן פרימו
, עודכן
0

Your browser doesn’t support HTML5 audio

בימים שבהם מדינת ישראל מתמודדת עם מציאות ביטחונית מורכבת וכואבת, יש קבוצה אחת שחיה כאן לצדנו את אותה מציאות,אך כמעט ואינה נשמעת. העובדים הזרים.

תיעוד הטיל המתפצל שנורה למרכז %2F%2F השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים

הם לא אזרחי המדינה, אין להם קול ציבורי חזק, אבל הם כאן. עובדים, תורמים, ונושאים על גבם חלקים שלמים מהמשק הישראלי. ובמלחמה הזאת, חלקם גם שילמו את המחיר הכבד ביותר.
צריך לומר את זה בצורה הברורה ביותר. עובדים זרים הם לא עבדים זרים.

אלו אנשים שעזבו הכל מאחור. משפחה, ילדים, הורים, שפה ותרבות. הם הגיעו לכאן לא מתוך נוחות, אלא מתוך צורך אמיתי לפרנס ולבנות עתיד טוב יותר לאלה שמחכים להם בבית. כל שקל שהם מרוויחים כאן הוא הרבה מעבר לשכר. הוא חיים עבור משפחה שלמה במקום אחר בעולם. ובמקביל, הם מאפשרים למשק הישראלי להמשיך לתפקד.

חקלאות, בנייה, תעשייה, לוגיסטיקה ושירותים. ענפים שלמים שלא היו מתקיימים ללא אותם עובדים. לא כי אין עבודה, אלא כי אין מספיק ישראלים שמוכנים לעשות אותה. זו האמת, והיא חייבת להיאמר.
אבל לצד התרומה העצומה שלהם, היחס אליהם פעמים רבות נשאר מאחור.

הם בני אדם

יותר מדי פעמים הם נתפסים ככוח עבודה בלבד. כמשאב. כעוד שורה בטבלה. משהו שאפשר להזיז, להחליף, לנהל מרחוק. אבל הם לא. הם בני אדם.

בני אדם שחווים פחד בזמן אזעקות. בני אדם שלא תמיד מבינים את השפה, שלא יודעים לאן לרוץ, שלא מכירים את הנהלים. בני אדם שמקבלים הודעות מבוהלות מהמשפחה שלהם מעבר לים ושואלים אם הם בטוחים. ובזמן חירום, הפער הזה רק מתחדד.

עובדים זרים בענף הבנייה. אילוסטרציה, צילום: יוסי זליגר

כאן נכנסת האחריות שלנו. כמעסיקים, כחברות, וכמדינה. האחריות שלנו מתחילה בדברים הבסיסיים ביותר. מגורים ראויים, תנאים הוגנים, שכר בזמן. אבל היא לא נגמרת שם. היא ממשיכה בהנגשת מידע בשפה שלהם, בליווי אמיתי, בדאגה לביטחון האישי שלהם, ובוודאות שיש להם למי לפנות בכל רגע. זה לא “אקסטרה”. זו חובה.

יונתן פרימו. מנכ"ל הלשכה לעובדים זרים, צילום: ללא

מדינה נבחנת לא רק לפי איך היא מתייחסת לאזרחיה, אלא גם לפי איך היא מתייחסת לאנשים שבחרו להגיע אליה מתוך אמון. אנשים שבחרו להיות חלק מהכלכלה שלה, גם בתקופות הכי מורכבות. מי שחושב שאפשר להמשיך להתעלם, לא מבין את עומק האחריות.

אני פוגש את העובדים האלה יום יום. אני רואה את המחויבות, את העבודה הקשה, את הגאווה. אני רואה אנשים שבחרו להגיע לכאן כדי לבנות חיים, לא רק לעצמם, אלא למשפחות שלמות שתלויות בהם.

ולכן אני אומר בצורה הכי חדה שיש. הם לא הבעיה של המשק. הם חלק מהפתרון שלו. השאלה האמיתית היא לא מה הם נותנים לנו. זה כבר ברור. השאלה היא מה אנחנו בוחרים להיות. חברה שמנצלת או חברה שמכבדת. מעסיקים שרואים כוח עבודה או מנהיגים שרואים בני אדם. מדינה שמעלימה עין או מדינה שלוקחת אחריות. זה רגע של מבחן. והבחירה שלנו תגדיר לא רק את שוק העבודה בישראל, אלא את הערכים שעליהם הוא עומד.

הכותב הוא מנכ״ל הלשכה המרכזית לעובדים זרים

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...