אל תגידו שהמלחמה היא למען עתיד ילדינו - הם לא מעניינים אתכם

סיקור המלחמה והשלכותיה | כל הערוצים

גן ילדים בראשל"צ חטף פגיעה ישירה. כידוע, לא נעים לראות גן סגור, ועוד יותר לא נעים לראות גן שבור. רסיסי טיל פוזרו בין הנדנדות והבובות, קוביות נרדמו בסל אחרי לילה של ארבע התרעות, ואין אף ילד שיבנה מהן מגדל של חרדות. אחר כך באו לשם ראש העיר וכמה שרים להראות נוכחות, אבל גם הם לא ידעו לענות על השאלה הפשוטה: עד מתי?

שלושה שבועות בתוך מלחמה מדשדשת עם יעדים לא ברורים, ונדמה כי קורבנותיה העיקריים הם ילדינו. כמו הלחימה עצמה, גם מערכת החינוך מצאה עצמה בדרך לשום מקום - בלי מבוגר אחראי, בלי תהליך למידה, בלי תכנון מסודר, וללא אופק או עתיד. העיקר, גבו מאיתנו כרגיל את דמי התשלום על הגן של הילדה, למרות שהיא נעולה בבית מתחילת החודש.

היום (שבת), בעקבות נפילת טיל בגן סגור, נזכרו בשידורי החדשות להתעסק קצת בשאלה מה עושים עם צאצאינו חסרי המעש, שלא מבדילים יותר בין יום ללילה ובין חופש ליום לימודים. מחר התבקש הילד שלי לחזור לבית הספר, אבל רק כדי לאסוף את הספרים שהשאיר בכיתה - כי אין צפי לחזרה אפשרית. שגרה.

בשש השנים האחרונות הוא היה יותר בבית מאשר במוסדות החינוך. סגרים בקורונה, שביתות, מלחמה בעזה, סבבים מול איראן - בתי הספר הם תמיד הראשונים שנסגרים והאחרונים שנפתחים. בעוד עשור, כשישאלו איך גדל כאן דור כל כך לא מחונך, התשובה תהיה כתובה בגיר על הלוח - אבל אף אחד לא יידע לקרוא אותה.

בשעות הצהריים ניסתה לוסי אהריש לקיים באולפן חדשות 13 דיון על המצב, אך חברי הפאנל לצידה לא הפנימו את גודל המשבר. "אני דווקא רואה תנועה בפארקים, אימהות, ילדים עם כדור", טענה איזו מישהי, וגבר מנותק העיר כי באיראן בתי הספר ממשיכים לעבוד כרגיל - אז הכל יחסי, ואולי די להתבכיין.

היום ביטלו גם את קייטנות פסח. בפסח אולי יצאנו מעבדות לחירות, אבל בפסח הזה - כך הציעה דניאל רוט לצופיה בערוץ i24NEWS - עלינו "להפוך את הלימון ללימונדה" ולהעביר את הלמידה אל אחריות הקהילה. "אנחנו בתקופה תנ"כית", אמרה לה סמדר מורס (מנהלת בית ספר לשעבר וחברת הליכוד בהווה) והמליצה על "יזמות הורים שתיתן לילדים חוסן". הרי גם בתקופת התנ"ך לא למדו תנ"ך באופן סדיר.

"עם כל הכבוד למערכת החינוך, זוהו כרגע שיגורים מאיראן", קטעה רוט את הדיון העקר על מצב החינוך ונרמול החיים תחת טפטוף טילי מצרר - ושוב שלחה את צופיה למרחבים המוגנים. כי עם כל הכבוד לילדים - יש כאן מבוגרים שמנסים לנהל מלחמה וכל הנהי מוריד להם את הזקפה הלאומית.

אומרים שזאת מלחמה למען עתיד ילדינו, אולם עתיד ילדינו הוא הדבר האחרון שמעניין את מקבלי ההחלטות ואת יושבי האולפנים.