איריס חיים: "לא להצביע לאנשים שהיו בפוליטיקה בעבר"

איריס חיים, אימו של יותם חיים, שנחטף לרצועה ונהרג בשוגג ע"י כוחותינו, מודאגת מאווירת הפילוג והשסע ששוב נראית כמנת חלקה הבלתי נפרדת של החברה - ומבינה שיש לה תפקיד באיחוי, כפי שבנה היה רוצה.

בראיון ל"היום" היא משתפת את התחושות שנתיים אחרי שיותם נהרג, מסבירה מדוע לדעתה למרות שהחטופים שבו, למעט רס"ל רן גואילי, עדיין אין אחדות - ומיהם האנשים שצריכים לקחת אחריות ולפעול כדי "להוריד את הלהבות".

עברו שנתיים מאז יותם נהרג, איך את מתמודדת?

"זה מאוד מורכב", היא מספרת. "זה מחולק להמון רגשות, אבל בעיקר אני מאוד מודעת. לפחות אני מרגישה שיש לי איזשהו תפקיד. אני פה, ויותם השאיר אחריו דברים מאוד משמעותיים, שאני לא יכולה להתחמק מהם - להעביר את המסרים, שאני חושבת שגם הוא היה רוצה להעביר אותם".

איריס מדגישה כי שהתחדד לה בשנתיים האלה, מיום ליום, כמה היא לא אדם פרטי, ושיש לה אחריות ציבורית, "לפחות בתחושה שלי, וזה גם מה שהרבה אנשים מעבירים לי בדברים שאומרים לי. בסוף לכל אחד מאיתנו יש תפקיד, השאלה אם הוא תפקיד ראשי או תפקיד צדדי. אמרתי את זה לא מזמן - כולנו פה באיזשהו משחק תיאטרון, וכל אחד יש לו תפקיד במדינה, בעולם, בעם".

כל החטופים חוץ מרן גואילי שבו, והציפייה הייתה ששיבת החטופים תביא לאחדות. זה לא קרה, מדוע לדעתך?

"כאשר חזרו רוב החטופים אמרתי לעצמי שאנחנו יושבים על חבית של חומר נפץ  ובוא נראה מתי היא תתפוצץ. היה לי ברור שברגע שהחטופים חוזרים, יתחיל פה טירוף. אחד יאשים את השני והפוך. אנשים מאוד כועסים על השנתיים האחרונות - ואין בן אדם או גוף אחד שקם ופועל להרגיע את הרוחות. כותבים לי אנשים 'יש רק צד אחד שרוצה שיהיה פה טוב, ויש רק צד אחד שהורס את המדינה'. אם הנרטיב השולט במדינת ישראל הוא שיש צד אחד שרוצה להשמיד את המדינה וצד שני ששומר על המדינה איך יהיה פה בעצם חיבור?".

חיים מוסיפה כי "מי שצריך לעשות את החיבור זה מי שיושב למעלה, ומי שיושב למעלה לא עושה את זה. מהאופוזיציה, וגם הקואליציה, אנחנו רואים איך כולם מתיחים האשמות, מאשימים אחד את השני. במקום שמישהו ייקח רגע אחריות, שיגיד 'בסדר, אני מסכים ללכת הביתה', והכוונה לכולם. יהיה שינוי, זה מה שעם ישראל צריך עכשיו.

"לפי דעתי, ברגע שהממשלה שלנו תסיר את עצמה ותגיד, 'אנחנו היינו פה, אנחנו, בגללנו זה קרה. הצבא אשם, ואנחנו אשמים' - ויקחו אחריות אז יהיה שינוי. כל זמן שזה לא יהיה, לא יהיה פה חיבורים. אין מבוגר אחראי שבא ומרגיע ואומר לילדים שלו 'גם אתה צודק, וגם אתה צודק, וכולנו בסדר, והנה אנחנו ביחד'".

דיברת על אחריות ואשמה. מה דעתך על המתווה של קלנר לוועדת החקירה?

"להצעה עצמה לא אתייחס אבל הדרך שבה היא עברה - אני חושבת שזו טעות. אנחנו בקיטוב גדול, מאוד גדול. כל צד חושב שהצד השני רוצה לפגוע בו ואין אמון בשום דבר, ולכן לא משנה איזו הצעה תתקבל, היא הייתה צריכה להתקבל ברוב קולות של 80% מחברי הכנסת, לא בדרך  של 'אני הרוב פה, אז אני אקבע' - זה לא עובד כבר".

היא מדגישה: "ההשגה שלי היא לא על עצם ההצעה שלו. יש חשדנות גדולה מאוד - ואני חושבת שאם היינו רוצים להעביר הצעת טובה לעם ישראל, זו הייתה צריכה להיות הצעה ברוב של 100 מתוך ה-120 חברי כנסת. שהם ישבו וידונו בדלתיים סגורות, עד שיסכימו, עד שיצא עשן לבן. לדעתי, אנחנו צריכים לשנות את הדרך בה מתקבלת החלטה כל כך קריטית. צריך להיות רוב מאוד גדול, ומי שהיה צריך להוביל זה ראש הממשלה, אבל הוא לא עושה את זה - ומנציח בעצם את הקרע בינינו. יש הרבה החלטות קריטיות שמתקבלות ברוב זעום - וזה מקומם".

נלך קצת אחורה בזמן, מתי נודע לך על אירוע ההוקרה שהתקיים בכנסת ביוזמת הציונות הדתית?

"ביום שלישי התקשרו אליי מערוץ תקשורת ושאלו אותי מה דעתי על האירוע. שאלתי אותם 'על מה אתם מדברים? אני לא מכירה את האירוע'. אני לא מישהו שלא מכירים, כך שזה היה מדהים (לגלות על האירוע מהתקשורת; ד"ב). זה לא חדש לי. אני לא מוזמנת לשום דבר שקורה בכנסת. גם אצל הנשיא. הוא הזמין משפחות של שבים להדלקת נרות וקיבלתי הודעה מסכנה בקבוצה, לא הודעה פרטית ולא שיחה - זה יותר מעליב מאשר שלא יזמינו אותי בכלל. אם אתם מזמינים - דברו איתי. תסבירו למה אתם מזמינים אותי".

לדעתך היה ראוי לקיים אירוע מהסוג הזה, במתכונת הזו?

חיים חושבת ש"יש לנו חומר גלם בחברה. הוא מורכב מאנשים מאוד פצועים, פצועים פיזית, פצועים נפשית. אף אחד מאיתנו עדיין לא קיבל תשובות, והמדינה בסכסוך. בן אדם כמו אוהד טל יכול היה להגיד 'אם אני רוצה שהמקום הזה ישתנה, אז אני יכול לעשות משהו אחר. אני לא יכול להזמין רק משפחות שהן במילייה שלי - שכביכול מדברים בעד הממשלה - אלא אני אזמין את כולם. אני אזמין נציגים ממשפחות שונות, ואני אעשה עשר ערבים בסגנון הזה. אני לא אעשה ערב הוקרה אחד ואני אגיד שהגיבורים הם רק אלה שהיו בפורום התקווה'. כל המדינה הזאת זה מדינה של גיבורים", היא מסבירה.

לא ידעתי שזה מתקיים. יותם כנראה היה אומר 'מה לעזאזל?'. למה? למה להמשיך לשסע ולהחריב גם את הסיפור של הגבורה והחיבור של עם ישראל? גם בנושא הזה תמשיכו לקרוע אותנו?. מי שקיבל את ההזמנה יכל לבוא ולהגיד 'מה זאת אומרת רק פורום תקווה וגבורה? אני רוצה שכולם יבואו' - ואת זה לא שמעתי. מישהו כמו יהושע שני, שהוא מייסד פורום הגבורה, שיקום ויגיד 'סליחה, הבן שלי הוא לא הגיבור היחיד פה. יש גם גיבורים שלא קשורים לפורום שלי'".

ובחזרה לשסע. נראה שהמילה "בוגד" היא כבר לא מילה אסורה, ויש תגובות ברשת למותו של יוסף איזנטל ז"ל באירוע הדריסה בירושלים שהן מזעזעות. מה דעתך על כך?

"אני לא מופתעת, וזה מצער אותי. אני מבינה את גודל הקרע ואת גודל השסע. כשקרה 7 באוקטובר אמרנו שאם זה היה קורה לפני 20 שנה בבני ברק - אנחנו השמאלנים מהעוטף היינו אומרים 'מגיע להם'. כל מי ששמע את זה אמר 'מה באמת? ככה הרגשתם?', השבנו שכן. היום זה לא פיגוע טרור בבני ברק, אבל זה אירוע שילד נהרג כי הוא הלך להפגנה וזה כואב לי. זה ילד ויש לו אמא. הילד הזה הרגיש שהוא עושה משהו נכון בשביל עצמו, בשביל המחנה שלו.

"זה התוצר של האלימות המתמשכת בתוך הכנסת. יש שיח מאוד אלים משני הכיוונים, לא מאחד,  והוא בסוף מחלחל למטה. יש הרבה אלימות מצד השמאל, ויש אלימות מצד הערבים, ויש אלימות בחברה הערבית – וגם התקשורת כל הזמן מבליטה את האירועים האלו".

מה לדעתך צריך לעשות עכשיו כדי לאחד ובעיקר להרגיע את הרוחות?

"קודם צריך לשנות את הדרך שבה הכנסת מקבלת החלטות - אבל אני לא מאמינה שזה יקרה. הדבר היחיד שיכול לשנות את המצב זה שבבחירות הקרובות אנחנו נצביע לאנשים שלא נמצאים במקום הזה של שסע, שרוצים לשבת ולדבר אחד עם השני, גם אם הם לא מסכימים. היה לנו מספיק מהריבים, אי אפשר להמשיך ככה. צריך לבחור את ההנהגה החדשה שלנו בפינצטה, אנשים שלא היו בפוליטיקה בעבר. יש לנו עוד עשרה חודשים עד הבחירות, בזמן הזה אני רוצה להאמין שיקומו חבר'ה צעירים שיביאו משהו אחר.

"גם בתקשורת, צריך להביא נרטיב שונה. לא להראות בטלוויזיה את הוויכוחים של המנהיגים מהאופוזיציה והקואליציה. הם צריכים לשים דגש על דברים אחרים. יש כל כך הרבה דברים מדהימים ויפהפיים שאפשר לשים עליהם דגש שקורים בעם ישראל, בכל המגזרים. זה נורמלי להביא גם דברים שליליים, ברור. בוודאי שצריך להראות דברים כאלה, אבל יש גם אחריות. אני שואלת איפה האחריות של התקשורת במקום הזה? צריך לכנס את כל הקבוצות התקשורתיות, את כל הערוצים ולהחליט מה אנחנו עושים ביחד כדי לשקם פה את האמון, ולא להמשיך לקרוע אותנו".

לסיכום מדגישה איריס כי "אנחנו מאוד מחונכים על פילוג מקום המדינה. אנשים עדיין סוחבים את התחושות האלה שהאשכנזים, האליטה, הקימה פה את המדינה והמדינה כביכול שלהם, ומנגד את האנשים שאומרים 'זה לא שלכם'. אני חושבת שצריך להוריד את הלהבות, צריך להפסיק עם ההכללות הגדולות, והמגזריות המאוד חדה הזאת שיש בנו כרגע. כמה זה יעזור? אין לדעת, אבל אפשר להשתדל".