השבוע הגיע לקיצו תהליך בן כמעט יובל שנים: הפרויקט הגדול של הימין הישראלי לחיסול הדמוקרטיה. אתם אולי לא הרגשתם את זה, אבל עובדה - זה קרה. או יותר נכון - הוכרז.
מי שהיה בכיכר הבימה בתל אביב במוצאי שבת האחרונה יכול היה להתבשר על כך ממקור ראשון. נשיא בית המשפט העליון לשעבר, פרופ' אהרן ברק, חתן פרס ישראל למדעי המשפט (1975) והפוסק האחרון, העליון, בהלכות דמוקרטיה, נאלץ לבשר זאת לעם הנאסף בחרדה למרגלות מסך הלד הזוהר: "האם אנו עדיין דמוקרטיה ליברלית? תשובתי - כבר לא".
קביעותיו של השופט ברק, כידוע, אינן בגדר דעה סובייקטיבית. "כשאיש כזה אומר שישראל חדלה להיות דמוקרטיה ליברלית", הודיע יו"ר מפלגת הדמוקרטים, האלוף (מיל') יאיר גולן, "זו לא עמדה פוליטית - זו אזעקת אמת". גולן עצמו, צריך לומר, ניבא את הרגע הזה לפני כעשור ואף הזהיר ממנו. עוד כסגן רמטכ"ל, בנאום מטלטל ומעורר הדים, הוא חרג מכללי הטקס כדי להזהיר את כולנו מפני "תהליכים מעוררי חלחלה שהתרחשו באירופה בכלל, ובגרמניה בפרט, אז לפני 70, 80 ו־90 שנים".
היו אנשים שלא העריכו במיוחד את ההשוואה בין החברה הישראלית לגרמניה הנאצית, ובעיקר סלדו מהטפה פוליטית גסה מצד הפיקוד הבכיר של צה"ל. מבקריו הרבים, צרי־אופקים שכמותם, לא הבינו אל נכון את גודל השעה. "סגן הרמטכ"ל הוא מפקד אמיץ", נחלץ להגנתו יו"ר האופוזיציה דאז יצחק הרצוג, והטיח במי שהעזו למחות נגד הפוליטיקאי לובש המדים: "המופרעים שיתחילו לצרוח עכשיו נגדו צריכים לדעת: כך נשמעים מוסר ואחריות". מאז, כידוע, הנורמה המתבקשת במפלגות המונהגות על ידי קצינים לשעבר היא לסתום, ולהצדיע.
מורשת מפוארת של אזהרות
הדבר המעניין הוא שגם באותם ימים, עמוק לתוך העשור הקודם, עסקה האינטליגנציה הישראלית בגסיסתה הוודאית של הדמוקרטיה, וגם אז דיברו על אזעקות אמת, ועל דגלים שחורים, ואדומים, ורגע לפני קריסה, וסף תהום. "השעון המעורר כבר צלצל מזמן... הוא צלצל בנאומים פשיסטיים של שרים. אנחנו כנראה סגרנו אותו והמשכנו לישון", הבהירה פרשנית אחת, ואחרת הסבירה ש"זה לא 'עוד מעט', 'דומה ל־' או 'רגע לפני' המדרון החלקלק. אנחנו כבר לגמרי שם".
ואילו דברים עוררו את הבהלה הגדולה מהתרסקות הדמוקרטיה ועליית הפשיזם בעשור הקודם? הסרת הספר "גדר חיה" מרשימת ספרי הבחירה במבחן הבגרות המורחב בספרות עברית, שינויים בספר הוראת האזרחות בחטיבת הביניים, ותקנון שמתנה קבלת מענקים מכספי ציבור ליצירות תרבות בהתחייבות שלא לשלול את קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית או להתייחס ליום העצמאות כיום אבל. או במילים אחרות: לא להשתמש בכספי ציבור כדי לקדם תעמולה אנטי־ציונית ודה־לגיטימציה של ישראל בעולם.
לעומת הרפורמה המשפטית, שלא נותר ממנה הרבה, זה נראה כמו כסף קטן. אבל בשמאל הישראלי ידעו כבר אז ש"הימין הישראלי החדש האנטי־ליברלי והציונות הדתית חברו יחד, לפי התובנה הנהוגה במשטרים טוטליטריים... להפיכת ישראל ממדינה יהודית ודמוקרטית למדינה לאומנית־דתית עם ציפוי דמוקרטי דקיק ודל". ואם כך קבע כבר אז סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, פרופ' מרדכי קרמניצר - הרי שגם אצלו לא מדובר בטענה, או בדעה, או בעמדה - אלא בקביעה מדעית, אמפירית, אבסולוטית, שאין עליה עוררין.
אלא שאפילו אז, בעשור הקודם, האזהרות מקץ הדמוקרטיה לא היו בגדר תופעה חדשה. למעשה, הן היו ותיקות למדי, בנות ארבעה עשורים. מי שיטריח עצמו לארכיונים ויפתח את כרכי העיתונות מחודשי אביב־קיץ 77', ימי המהפך השלטוני, ימצא שם יבול גדוש של התרעות, נבואות, קינות, אזעקות, צלצולים, השכמות ודגלים שחורים ואדומים.
גם הטרמינולוגיה לא השתנתה הרבה. "אור אדום לאומה הישראלית", הזהיר באותה עת פרופ' יעקב טלמון, האיש שטבע את המונח "דמוקרטיה טוטליטרית", ולמעשה היה ממניחי ההבחנה המדעית בינה לבין "דמוקרטיה ליברלית" - זו שגוועה ומתה השבוע בפעם המי יודע כמה בתולדותיה. מנחם בגין עוד לא התחיל אפילו להרכיב את ממשלת הליכוד הראשונה, ופרופ' טלמון כבר אבחן "אבסולוטיזם מלכותי" ו"הלך רוח מפיסטופלי", וקרא לראש המפלגה המנצחת בבחירות להתעלם מתוצאות ההצבעה, ולוותר מרצונו על השלטון. "מר בגין חייב להעמיק חשוב ולפשפש במתכונו אם אמנם רשאי הוא ליטול על עצמו מעמסה כה אחראית". האין זה המדרון החלקלק הארוך בעולם?
מי הרג את הדמוקרטיה
זה 50 שנה שלמחנה הזה, על מנהיגיו ואדמו"ריו הרוחניים, יש בעיה עם תוצאות הדמוקרטיה. עם ניצחון "טכני" בקלפי של האספסוף הימני, מתנחלי, מזרחי, חרדי ופריפריאלי הם עוד יכולים להתמודד באמצעות מוקדי השליטה שלהם באקדמיה, בתקשורת, בצבא ובמערכת המשפט. אבל ברגע שהציבור הסורר הזה מבקש גם להשפיע על אופי השלטון, על הנוף התרבותי של ישראל ועל האתוס הלאומי שלה - צריך לצאת למאבק הישרדותי להצלת המדינה. הדמוקרטיה הליברלית אולי מתה, אבל הגזענות הפוליטית של השבט הלבן חיה ובועטת. ומדובר בבעיטה ישירה לפרצוף.
תראו כמה דמוקרטיה ליברלית המחנה הדמוקרטי המטיר עלינו, למען הצלת הדמוקרטיה. הוא הציף את מפלגות הדמוקרטיה והממלכתיות בקציני צבא בדימוס כדי שיכניסו קצת מיליטריזם לדמוקרטיה שלנו. הוא מינה מפקדת זמנית לגלי צה"ל כדי שתעיף משם מגיש דעתני מדי. הוא העביר מעל ראשה של הכנסת הסכם מדיני־טריטוריאלי־ימי עם מדינת אויב, רגע לפני בחירות. הוא מינה בכירים לתפקידי מפתח בתקופת ממשלת מעבר.
הוא תייג באובססיביות כל ביקורת ומחאה וסאטירה נגדו כ"מכונת רעל". הוא עודד סרבנות, קרא למשוך השקעות, וסגר את הכבישים פעמיים בשבוע. ועכשיו, באותו השוונג, הוא מבטיח לשלול זכות הצבעה מחרדים, לסגור את ערוץ 14, ולהגביל את השיח החופשי ברשתות החברתיות. ועדיין, הדמוקרטיה הליברלית מתה. מה נגיד? תעלומה. 