"אבא, אני רוצה להיות צלם, לא רוצה להיות חייל, אבל יש חוק בישראל ובגיל 18 הולכים לצבא", אמר לי בני באוגוסט 2021. משמר הנגב, אוקטובר 2023, שבוע לפני הכניסה הקרקעית. "החיים שלי לא שווים יותר משל כל חייל אחר, אני הולך", היתה התשובה הכנה והלא מתלהמת שענה לי לשאלה הכי אינטימית שיכול לשאול אב את בנו: "לביא, איך אתה מרגיש עם כניסה למלחמה?"
עשרה ימים לאחר מכן דפקו בדלת. אחרי הדפיקה כבר לא ניתן להתעלם מהשאלה מי תורם? מי חלק ומי לא חלק? יש כאן פרדוקס. ככל שהמדינה הולכת קדימה בתחומים רבים, דווקא בתחום התרומה השוויונית לחברה - אנחנו נסוגים. וזה מפרק אותנו כחברה.
ניטרלתי רגשות וניסיתי להבין מה בעייתי בשיטה. איפה טעינו בדרך ומה נכון לתקן?
הטענה המרכזית שמניעה את חוק הגיוס היא הצורך בחיילים קרביים. זה הצורך האקוטי ביותר. אולם הטענה הפכה למשחק וואטאבאוטיזם חסר תועלת (למה חרדים כן וערבים לא? ומה עם חילונים משתמטים?)
היסטוריה של פטורים: פטור לנשים נשואות החל ב־1948 כאשר רצינו גידול אוכלוסייה; פטור לבחורות דתיות כי לא צריך הרבה בנות בשירות וממילא צבא יהרוס אותן; ערבים - בעיית נאמנות; חרדים - כמות קטנה (1948) עבור הצלת היהדות; הסדר ישרתו רק שנה וחצי (שנות ה־60) - כדי שלא ילכו חלקם לישיבות חרדיות.
פטור לחילונים? אם יש סיבות לפטור לכל מגזר, אז ניתן גם לחילונים אפשרות לספר סיפור לא רלוונטי ולהתחמק.
כל כך הרבה שיטות שהיו רלוונטיות לפני 77 שנים וכיום אינן רלוונטיות, שמשתכללות עם הזמן כדי להתחמק מהמעשה הערכי והראוי. ריבוי שיטות הפטור הופך בעיניי את השיח הנוכחי על חוק הגיוס למצומצם וכזה שאינו בוחן את התמונה המערכתית.
דמוקרטיה בנויה על שוויון חובות ושוויון זכויות. אולם אנו בעידן שבו קודם כל לפרט יש זכויות ואין התניה של קיום חובות כתנאי מקדים. ברוב העולם חובות האזרח הן טכניות בלבד, כמו ציות לחוק ותשלום מיסים, אין חובה ערכית. אין צורך ותפיסה שיש חובה לתת מעצמך פרק זמן מסוים לחברה לפני שאתה מקבל משהו ממנה.
ישראל שונה. יש בה חובה חברתית קריטית באמצעות שירות בצה"ל. זהו נטל, וכל מי שרוצה לקבל זכויות צריך לשאת בנטל.
המענה הראוי הוא לא חוק גיוס אלא חוק "שוויון חובות שוויון זכויות". חוק פשוט - כולם עושים שלוש שנים צבא, ואם הצבא לא צריך את כוח האדם אז יבצעו שירות לאומי. לא תרמת - לא קיבלת. לא דרכון, לא לימודים, לא סבסוד, לא תשתיות שכונתיות, כלום.
ההסדרה מחדש מחייבת לבחון החלטות מ־1948 ולעדכן אותן ל־2026. להיות "ראויים להם" משמעו חברה בריאה המבוססת על תחושת שותפות והגינות, ועל חוק פשוט - כולנו יחדיו. לא מחר, אלא עכשיו.
הכותב הוא יזם ומוביל ארגון "אופן השיח", לבניית אמון וצמצום קיטוב בחברה הישראלית. בנו, סמ״ר לביא ליפשיץ ז"ל, נפל ב־31 באוקטובר 2023
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו