קשה להיות אחרונים. עוד יום ועוד יום שאנחנו מחכים לבני דרור והעצבים שלנו נמתחים עד דק. חזרת החטופים החיים נראית לי עד היום כנס, ממש נס, ואני מברכת על שובם לחיים ולשיקום מדי יום ביומו.
החזרת החטופים החללים גם היא בסך הכל קורית ומתרחשת, לא בקצב ולא בצורה שפיללנו להם, אבל איכשהו זה קורה. יחד עם זאת החששות והפחדים שלנו הולכים ומתגברים. האם ימצאו את דרור ומתי יחזירו לנו אותו ואת שני החטופים החללים הנוספים?
סומכים על הצבא
ואנחנו מחזקים את עצמנו שוב ושוב, ימצאו אותו, יחזירו אותו, אנחנו סומכים על הצבא שלנו שיעשה זאת, כן - נזכה לקבור אותו בקבורה ראויה באדמת בארי, ליד יונת אהובתנו, אהובתו. הילדים הנפלאים שלו זקוקים לזה כל כך, אנחנו זקוקים לזה, וזה יקרה.
ורק שיישמר השקט והממשלה שלנו לא תתפתה לשום פרובוקציה, מצידנו או מהצד השני, ולא תחזור ללחימה, חזרה ללחימה תחסל כל סיכוי למצוא את דרור.
אני רוצה לספר לכם על יום רביעי 4 באוקטובר 23'. יובל בעלי ואני יצאנו מרעים ונסענו לבארי לתת חיבוק לדרור, יונת והנכדים לאחר ששבו מטיול בחו"ל ואנחנו עמדנו לטוס לחו"ל למחרת. ביקור שגרתי אוהב עם חיבוקים ואהבה. ואז הלכנו לחברינו הקרובים, מני ואיילת גודארד, וישבנו אצלם במרפסת במשך כמה שעות.
עם קפה, תה צמחים, נשנושים, אבטיח, והמון־המון סיפורים וצחוקים. היה כיף גדול, כרגיל. מי מילל ומי פילל שזאת תהיה הפעם האחרונה שבה חיבקנו את ילדינו האהובים והפעם האחרונה שבילינו עם חברינו הטובים.
איילת ומני נרצחו, מני נחטף והושב לקבורה רק לפני יומיים. יונתי ודרורי שלנו נרצחו, דרור עדיין חטוף ומוחזק בעזה. שלושה מנכדינו, נעם ועלמה מבארי וליאם מרעים, נחטפו לשבי חמאס, ולמרבה המזל הושבו לארץ בעסקה הראשונה לאחר 54 יום בשבי.
חיינו התהפכו, אנחנו מקדישים את חיינו לנכדים, לגדילתם ולהתפתחותם. אנחנו מודים לכולכם מקרב לב על שאתם ממשיכים לתמוך בנו ולא עוזבים אותנו גם ברגעים הקשים ומורטי העצבים הללו.
הכותבת היא אמו של החטוף החלל דרור אור
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו