הצעד הראשון של ההנהגה בדרך לריפוי החברה הישראלית

"תעזבי אותי מברכת שנה טובה", אמר לי אחד מידידיי הטובים, "גדול עלי לומר 'שנה טובה' בימים אלו. אסתפק ב'שנה בינונית'". חברה אחרת, שמנהלת את אחת החברות הגדולות במשק, ושמדי שנה נהגה לקיים קבלת פנים חגיגית ורבת־משתתפים, החליטה השנה לקיים רק הרמת כוסית מצומצמת במשרדי החברה. "איך אפשר לחגוג בגדול בימים אלו? גם אם החברה שלנו מצליחה, אין מצב רוח לחגיגות", אמרה.

קשה להתווכח עם התחושות הללו, שנשמעות מכל עבר, כשכבר שנתיים מונחים ליד דלת הכניסה בכל לילה בגדים, פנס, נעלי אצבע ומפתחות, שיהיו מוכנים למקרה שנתעורר מאזעקה וניאלץ לרדת למקלט, כי אין ממ"ד בדירה. זה מצב לא נורמלי. זה לא נורמלי שזוג צעיר עם תינוק בן שנה מכין בממ"ד עריסה גדולה שממתינה לאזעקה, כדי להעביר אליה את התינוק במהירות. הילד הגדול יותר, בן ה־5, כבר מתעורר מעצמו, כך מספרת האמא, הולך לממ"ד בעיניים חצי עצומות ונשכב על השטיח.

כמאמר שירם של יעקב גלעד ויהודה פוליקר, "אלה הם חיינו בזמן האחרון. יכול להיות יותר טוב, יכול לבוא אסון. ערב טוב ייאוש ולילה וטוב תקווה. מי הבא בתור ומי בתור הבא". חיינו מתנהלים כמו מטוטלת בשנתיים האחרונות. בין ייאוש לבין תקווה, בין אכזבה לבין תיקון. ולמרות כל זאת - חובה לברך בשנה טובה. לקדש את השנה החדשה. להכין מטעמים טובים, ולשבת ביחד עם המשפחה המצומצמת או המורחבת וליהנות ממה שיש. כי אני מאמינה גדולה ביכולתה של החברה הישראלית להשתקם ולתקן.

בלי קשר לפוליטיקה, בלי קשר לימין ושמאל, בחברה הישראלית מוטמע איזה צ'יפ סודי שכל הזמן שואף לנורמליות. לחיים טובים ופשוטים. זו אינה חברה שוחרת מלחמה. בגדול, החברה הישראלית מעוניינת לחזור כמה שיותר מהר לחיים רגילים. פשוטים. לא מסובכים. בלי מלחמות. בלי "הותר לפרסום". בלי חטופים. תנו להם את זה, והם ישובו ויאמרו שהם מאושרים בכל סקר שבו יישאלו על כך. ומדד האושר במדינה שוב ינסוק לגבהים שלא מצויים בשום מקום אחר בעולם.

אני מאמינה גדולה בכוחם של הישראלים לתקן את שקולקל. אני מאמינה ביכולת שלהם להתאחד ברגע האמת למען המטרה הזאת. שוב, ללא קשר לימין ושמאל. בדיוק כפי שקרה לאחר 7 באוקטובר - כולם התייצבו שכם אל שכם כדי לסייע ולעזור.

במסגרת הזאת שמור מקום חשוב ומרכזי להנהגת המדינה. מימין ומשמאל. אם הם אכן רוצים לשקם את החברה, להקטין את השסע, להעמיד בחזרה על הרגליים את המדינה, הכלכלה, החינוך, התרבות והיחסים הבינלאומיים - עליהם לעמוד בחזית התיקון.

חובה עליהם להפסיק עם המתקפות המילוליות ההדדיות. לא לנאץ את המפגינים בקפלן, ולא להתגולל על המתנחלים. ערוצי הטלוויזיה המרכזיים אינם ערוצי תבהלה ושקר - אך גם אין להחרים ערוצים אחרים.

בקרוב ניכנס לשנת בחירות. ודווקא בגלל זה, חייבים להנמיך את הווליום המפלג למינימום ולהעלות את ווליום התקווה למקסימום. נותר לאחל שנה טובה, טובה מקודמתה, ובעיקר - שנה שבה אף משפחה לא תשמע דפיקה בדלת, ופדויי השבי יחזרו לחיק משפחותיהם. נסתפק בזה.