למה ערב החג הפך לזמן בו משדרים תכניות מוזיקה בנות עשור?

שידורי החג בערוצים השונים

מתי הפסקנו לראות הופעות בטלוויזיה? זה נכון שיאיר גרבוז כתב פעם ש"ככל שהעם אוהב יותר לשיר, ככה הוא פחות אוהב שירה". כשצפיתי בשידורי הטלוויזיה עת חזרתי מארוחת החג, בערוצים השונים היו מופעים מערבים שונים (20 שנה למותו של אהוד מנורבערוץ 11, פסטיבל עין גב בערוץ 12), ובערוץ המוזיקה ירון אילן אירח את שלומי שבת בתוכנית ששודרה ב־2015.

אני לא יודע מתי הפסיקו לשיר בטלוויזיה אם לא מדובר בריאליטי. דווקא בעידן שמבחינה תרבותית ישראל הולכת ונסגרת והסיכוי שנראה פה אמן בינלאומי רלוונטי הוא כמו הסיכוי של ניסים ואטורי בבחינת בגרות בהיסטוריה, הישראלים חוזרים למוזיקה המקומית: ההופעות מפוצצות באנשים, בספוטיפיי שומעים יותר מוזיקה ישראלית (העובדה שביורק מחרימה אותנו זה הדבר הטוב ביותר שיצא מ"מרכבות גדעון" עד כה), והאירוויזיון וגמר "הכוכב הבא" הם עדיין תוכניות הטלוויזיה הנצפות ביותר בישראל. "שיר אחד" בתאגיד מנסה לענות על הצורך, אבל גם היא עוסקת בעבר ולא בהווה.

אז אם זו תחרות - זה בסדר, אבל אם זו סתם תוכנית אירוח שמארחת זמרים, זמרות ולהקות - זה כבר אסור, כי כאילו לא נעים ואי אפשר להזיל דמעות במקביל. ולחשוב שעד תחילת המילניום הנוכחי כל ערב שרו לנו בטלוויזיה בשידור חי או מוקלט. הציניקנים יגידו שאז עוד היתה כאן מוזיקה.