מירושלים החרבה – לירושלים הבונה: תשעה באב, זמן של תיקון

תשעה באב הוא יום של חורבן וזיכרון, אך גם של תקווה ותיקון. יום שבו אנו עוצרים לרגע את שגרת חיינו, כדי לשמוע את זעקת הדורות: "עַל זֹאת הייתה דָּוֵה לִבֵּנוּ, עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינו"(איכה ה', יז). הזעקה הזו איננה רק על מה שאבד, אלא גם קריאה עמוקה למה שיכול עוד להיבנות. אבל כדי לבנות, מוכרחים קודם כל להתחבר ולהתאחד.

חורבן בית המקדש לא בא בגלל אויב חיצוני בלבד, אלא בגלל מה שקרה בתוכנו: שנאת החינם, הפילוג, השיפוטיות, הדיבור הפוגעני. דווקא בשנה הזו, כשמלחמת התקומה על ארצנו, מלחמת "חרבות ברזל" עדיין בעיצומה, כשמשפחות מחכות לאהוביהן החטופים והלוחמים שלנו מוסיפים להילחם, בדיוק ברגעים אלו, כאשר השסע והפילוג בעם נוכחים, אנו נדרשים לשוב לשורש האחדות.
רק כך נוכל באמת לתקן.

בירושלים, אני רואה את החיבור הזה מתרחש יום־יום: חילונים, דתיים, חרדים, ערבים, עולים חדשים – כולם חיים יחד באותה עיר אחת. האתגר הוא לא רק לקיים את הפסיפס הזה, אלא לחבר אותו. להפוך את ירושלים למה שהיא תמיד הייתה אמורה להיות":עִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּה יַחְדָּו". ובכל מפגש עם תושבים, בטקסים, בצעדות, בגני ילדים, אני פוגש את הרצון של כולנו להיות יחד. הרצון לנצח את השבר באהבת חינם.

אהבת חינם איננה סיסמה, היא בחירה יומיומית. לבחור להקשיב גם כשקשה, לבחור להכיל גם כשיש מחלוקות, לבחור בטוב שבשני. והבחירה הזו היא הבסיס שעליו נוכל לבנות את עתידנו.

ומתוך האחדות הזו, צומחת גם הבנייה. ירושלים עוברת בשנים האחרונות מהפכת התחדשות חסרת תקדים: מאות יחידות דיור, שכונות חדשות, מרכזים חינוכיים וקהילתיים. אבל לא מדובר רק בבנייה פיזית. זוהי בנייה של רוח, של חינוך, של חברה. זו בנייה שמבוססת על זיכרון, לא במקום הזיכרון.

בירושלים, העיר שבה החורבן נוכח בכל אבן, גם התקווה בוקעת מכל פינה. העשייה בעיר הזו איננה נעצרת, להפך, היא הולכת ומתרחבת. אנו לא שוקעים באבל, אלא פועלים למען העתיד: בחנוכות של בתים חדשים, בפיתוח תשתיות, בשיקום גינות ציבוריות וביצירת מרחבים ירוקים איכותיים לרווחת התושבים. בפארקים שהולכים ומתחדשים, באירועי תרבות מגוונים, וגם ביוזמות חברתיות שונות.
דווקא במקומות הללו, שבהם אנשים נפגשים, שם טמון הניצוץ של בניין בית שלישי.

לכן, בתשעה באב הזה, בואו נהפוך את הכאב לקריאה. את הזיכרון, למניע לפעולה. נתבונן במציאות בעיניים של תיקון, של קירוב, של אחדות. ונישא תפילה, להשבת כל החטופים במהרה, לרפואה שלמה לפצועים, ולשלומם של כל הלוחמים וכוחות הביטחון. תשעה באב הזה, יהי לנו לא רק יום של חורבן, אלא רגע של תקווה. רגע של בניין אמיתי, מהלב החצוי, אל הבית המשותף.