טייס קרב מיוחד, אישיות יוצאת דופן: איתן בן אליהו נפרד מגיורא אבן אפשטיין

גיורא אבן אפשטיין, חברי לטיס, "יריב" קשה באימונים כפי שנהגנו לומר על בודדים מאיתנו, היה "טייס קרב מלידה", "טייס טבעי" ואלוף ההפלות בעידן מטוסי הסילון. הוא גם היה צנחן מספר אחד ושיאן עולמי בצניחות חופשיות.

גרנו בשכנות בשיכון המשפחות בבסיס חיל האוויר חצור, ומאוחר יותר היינו שותפים לבית דו־משפחתי ברמת השרון. במלחמת ההתשה שירתנו תקופה קצרה באותה טייסת, אבל המפגשים האמיתיים שלנו היו באוויר.

גיורא היה וירטואוז, להטוטן באוויר. כשהיינו בשמיים וסביבנו מתמרנים כמה מטוסים, אפשר היה להבחין את איזה מהם מטיס גיורא. המטוס נראה מתנהג אחרת, משהו שניתן להסביר רק אם אתה נמצא בסביבתו באוויר. הוא ראה לפני כולם, הגיב לפני כולם ותמרן כך שכמעט אף פעם לא ניתן היה להביסו.

הטייסים מטבעם תחרותיים וזה ליווה אותנו באוויר, בתחרויות ספורט ובוויכוחים על הקרקע. כאוטודידקט גיורא הפך לאינטלקטואל ידען כמעט בכל תחום, כך שגם התמודדות אינטלקטואלית עימו היתה מאתגרת.

החיים בחצור היו בצל המלחמות הקשות ביותר שחיל האוויר נקלע אליהם. חיי החברה התחלקו בין אווירת הטיסה, המתח והרצון להיות המוביל והמנצח בקרבות באוויר, לבין חיי החברה בסופי שבוע ובחגים - שם נשותינו "לקחו פיקוד". שרהל'ה אשתו החייכנית, הלבבית ומלאת החיים כמו היום, היתה תמיד יוזמת פעילויות חברתיות, שותפה בהכנות למסיבות והיתה חלק מהלהקות על הבמה.

לצד דמותו הלוחמת המנצחת, גיורא התפנה גם לסייע לשרהל'ה ששוחררה ללימודים, לעבודה ולקריירה, ולקח על עצמו את אחריות הטיפול בעבודות הבית. נהגנו לספר עליו בהומור שהוא אפילו סורג ומתקן גרביים.

בקלות ובצניעות

גיורא לא התעייף, המשיך שנים ארוכות במילואים וחזר כמה פעמים לשירות סדיר. לאחר מלחמת יום הכיפורים הוא נרתם לשיקום חיל האוויר, פיקד על טייסת מילואים ומשך אחריו את כולם להתנדבות - והכול בקלות ובצניעות.

חלפו שנים, גיורא המשיך לטוס ורמת הטיסה שלו נשארה בטופ, למרות גילו המבוגר. חיל האוויר התחדש, עברנו למטוסים מתקדמים, בעוד גיורא שייך לכאורה לדור הטייסים "הישן". באותה עת מדינת ישראל היתה שקועה במשבר כלכלי עמוק ותקציב החיל קוצץ, אך גיורא התעקש לטוס ב־F-16 וביקש ממני לסייע לו לעבור למטוס המאתגר הזה.

נאלצתי לדחות אותו ואמרתי לו: "גיורא, התקציב לא מאפשר הגדלת שעות טיסה ואם אעלה אותך על F-16 אצטרך לצמצם שעות אמון לטייסים צעירים". גיורא לא ויתר, ואפילו איים שאם לא אמליץ עליו יהיה לי עסק עם שרהל'ה... כמובן שהוא ניצח - הסרתי את התנגדותי, ומפקד החיל אישר להכשירו כטייס F-16.

גיורא המשיך לטוס עוד שנים רבות. הוא היה טייס קרב מיוחד ואישיות יוצאת דופן, השאיר חותם, דוגמה ומופת לדורות רבים בחיל האוויר. ברוחו הוא ימשיך ללוות את כולנו, אלה שהכרנוהו.