11 שנה לצוק איתן: הדר גולדין כבר כמעט 4,000 יום בשבי - קולטים?
641 ימים שבהם בנינו נלחמים על החיים • 50 מאיתנו עדיין שם וכל שנייה משפיעה • כי בשבי, כמו שהיטיב להסביר שגיא דקל חן שהוחזר אחרי 498 ימים, סופרים את השניות, לא ימים • התקווה הקטנה שעד יום ה-4,000 של גולדין הכל ישתנה ויחזירו את כולם
,עודכן
0השמעה
היי למפיק של הריאליטי הזה שנקרא מדינת ישראל.מה קורה עם הטירוף כאן בתוכנית?יש לך טעות בפורמט, לא? כי בחייאת, זה כבר לא נראה אמין. כאילו, באמת, אין מצב שאחרי ה"אח" וה"מטבח" או כל שם של ריאליטי אחר בלתי ראוי בתקופה האחרונה (וגם לא בטוח שבכלל, אבל זה כבר דיון אחר), יש לנו עוד ריאליטי עם מודחים. הרי אין פה מנצחים, כולם מפסידים, מוכים, מעונים, חבוטים. ואת זה לא אומרים רק הצופים, את זה כבר אומרים דוחות חתומים, ועדויות מקור ראשון מהפליטים של הסבב הקודם.
שמחה גולדין: "ראשית הצירים של ההפקרה לפני עשר וחצי שנים בסוף מבצע צוק איתן" // מטה משפחות החטופים
כבר היינו בסבב הזה של רולטת חטופים. שלגדי מוזסוארבל יהוד, מבוגר ואישה, שכל אחד מהם היה יותר משנה לבד. כל כך לבד, שיכלו לחשוב שהם היחידים. של יאיר הורן שנפרד במנהרה מאחיו איתן. של אלי שרעבי, אור לוי ואלי־ה כהן שהופרדו מאלון. של משפחות שביד אחת מחבקות את הבן שחזר, ובאחרת מנגבות את הדמעות על אלה שלא.
די, אין יותר הומניטרי מאף אחד מהם או מבני המשפחות שלהם. הרי אין יותר נשים מלבד ענבר הימן שנרצחה ומוחזקת בשבי. אז לא תחזירו את ענבר? ויש גם כמה אבות, איך תבחרו ביניהם ותגזרו את גורלם?
641 ימים. 641 ימים מאז שהכללים השתנו. אזרחים נלקחו מהמיטה, מהממ"ד, ממסיבה. חיילים נחטפו היישר מהבסיסים, מהטנקים, מהחמ"לים הכן או לא ממוגנים. 641 ימים שבהם בנינו נלחמים על החיים. החזרנו, ונשאנו ונתנו, ואיבדנו, אלוהים יודע כמה איבדנו. אבל 50 מאיתנו עדיין שם, וכל שנייה משפיעה.
כי בשבי, כמו שהיטיב להסביר שגיא דקל חן שהוחזר אחרי 498 ימים, סופרים את השניות, לא ימים.
אבל בכל הנוגע לעזה, שתדעו, סופרים גם את השנים. כי היום נציין גם 11 שנים. 11 שנים למבצע צוק איתן, שבו כל הכללים השתנו. 50 ימים לוחמינו הזיעו שם בשכונות העזתיות. עשרות נהרגו.הדר גולדיןואורון שאול נהרגו ונחטפו, ואורון שאול הוחזר אחרי 10 שנים. ובשבוע הבא, אם לא יעשו פה ניסים ויטרפו בחזרה את הקלפים, נגיע ליום ה־4,000 שבו הדר נמצא בשבי. 4,000, קולטים?
זה יכול להיראות אחרת. עדיין מקוננת איזו תקווה קטנה שעד 14 ביולי, היום ה־4,000, הכל ישתנה. שנצליח להגיע להסכם ההיסטורי שיכלול את כולם. כן כן, שיחזירו את כל מי בשבי, כולם כולל כולם. השמאלנים, הימנים, הבליינים, ההורים, הגיבורים, הענבר האחת. המופלאים, כולם.
הנשיא טראמפ מכיר ריאליטי. "המתמחה" בכיכובו היתה על המסך איזה כמה רגעים. אז יש מצב שזה לא פורמט ריאליטי שימכור כל כך. אבל הוא בטוח יזיל ים של דמעות, ויביא תשואות, ויחזיר את הנשימה ללא מעט אנשים. זה הפורמט הנכון. זו המציאות שלה אנחנו מצפים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנובת-חן אפשטיין אליאס
בת-חן אפשטיין אליאס נשואה +4 בעלת תואר ראשון בתקשורת ומנהל עסקים מהמכללה למנהל, בוגרת קורסים בכתיבה ועריכה עיתונאית. בעלת ותק של מעל 15 שנה בעיתונאות, ככתבת ועורכת. מ-2011 כתבת בכירה במוסף שישבת. סיקרה בין השאר תחומים מוניציפאליים, חינוך ובריאות. פרסמה כתבות שהשפיעו על סדר היום הציבורי, כגון הצורך בשיפור זמני המתנה לקביעת תור לרופאים מומחים, חוסר המוכנות של ישראל לגל הקורונה השני, עדויות של נשים שיצאו מכתות ונפגעות תקיפה מינית ועוד. "אירוע שהותיר בי חותם גדול היה מבצע 'צוק איתן'. זכיתי לראיין את אל"מ שי סימן טוב, שנפצע קשה במבצע ונותר משותק מהצוואר ומטה. לאחר שיקום ארוך הוא חזר לצבא, ואף הדליק משואה ביום העצמאות. זכיתי גם לספר את סיפורה של שרית וענונו, שאיבדה את בנה הבכור בן ז"ל במבצע, ואחותו התגייסה בעקבותיו לגולני. שנתיים לאחר נפילתו של בן ראיינתי אותה שוב - כששרית ילדה בת נוספת, את יעל המדהימה. גם את סיפורו של פגוע הראש יהודה הישראלי סיפרתי פעמיים. פעם דרך משפחתו כשעוד היה מחוסר הכרה, ופעם בתוך הליך השיקום, כשהוא כבר תיקשר בעצמו".
