חג שמח, יהודים. ביום שני נציין את יום ירושלים. בניגוד לתיוג הרווח – היום הזה אינו שייך רק לנו, הירושלמים. "יום שחרור ירושלים" – כן, זה השם המדויק - הוא חגם של כל היהודים בארץ ובעולם. אנו מרבים ביום הזה לעסוק בדמוגרפיה של העיר ובביטחונה ובריבונות ובתרבות ובבנייה ובכלכלה שלה.
הרבה "חזיתות" יש לירושלים, אבל בקרב אחד אנו מתרשלים - בקרב על התודעה: השאלה "למה ירושלים?", הן מול עצמנו, והן מול אויבינו, היא שאלה הכרחית עוד לפני שעוסקים ב"איך" וב"כיצד", ב"עשה" וב"אל תעשה".
ירושלים היא ציון, מכורת הציונות, תנועת השחרור הלאומי של העם היהודי. והציונות היא חוטר מגזע היהדות. מדינה יהודית ללא ירושלים היא מדינה נכה. מדינה יהודית עם ירושלים היא מדינה שלמה פי כמה. בדיוק מאותה הסיבה שלא הקמנו מדינה באוגנדה, אלא בארץ ישראל, לא קבענו את בירתנו בת"א או בחיפה, אלא בירושלים. לכל עם יש חומר תורשתי שזורם בעורקיו, וירושלים היא החומר התורשתי שזורם בעורקינו.
אנו חייבים לה כל כך הרבה, שהרי התפילות והכיסופים והערגה אליה, הם שליוו ותחזקו את היחד שלנו לאורך אלפיים שנות גלות, ויותר מששמרנו אנו על ירושלים, ירושלים שמרה עלינו. אלמלא היא, אנה היינו באים? היא היתה היעד והגעגוע, והכיסוף, והערגה, והיא היתה ועודנה הדבק שמאחד את היהודים בעולם.
להרחיק עד דוד ושלמה
מי שרוצה להרגיש את ירושלים ולהבין, צריך להרחיק עד דוד המלך, שקנה את הר המוריה (הר הבית) מארוונה היבוסי, ועד בנו שלמה שבנה שם את המקדש. אם לא נבקר לפחות פעם אחת בעיר דוד של ימינו למרגלות הר הבית ומשם נעלה לכותל, ואחר כך להר הבית, לא באמת נדע להסביר לעצמנו למה ירושלים ומה הסיפור שלנו כאן.
חורבן שני המקדשים, הראשון על ידי נבוכדנצר והשני על ידי הרומאים, שינה את המציאות בארץ ישראל ובירושלים - אך הביא לגעגוע בלתי פוסק לעיר ולבניינה. קדושת העיר וזכר תפארתה נשזרו כמעט בכל חג וטקס דתי שקיימו יהודים ברחבי תבל: בתפילות היום־יום, בהלוויה, בברית המילה, בבר־מצווה, בברכת המזון ואפילו בחתונה - "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" - בכל אלה ועוד נכחה ירושלים בקשר רגשי עז, לעולם לא נשכחת.
ב־1966 הסביר ש"י עגנון, בנאום לרגל קבלת פרס נובל, כי מחמת שואה היסטורית (חורבן ירושלים) הוא נולד באחת מעיירות הגולה, אך תמיד ראה עצמו כאדם שנולד בירושלים. גם בתשעת בתי המקור של "התקווה" נזכרת ירושלים שמונה פעמים, ולצידה נוכח המנון נוסף - "לשנה הבאה בירושלים הבנויה" - ארבע מילים שליכדו יחד את תפוצות ישראל ברחבי הגולה ואת מחוללי הציונות, תנועת השחרור היהודית הלאומית.
אז כשתלכו היום ומחר ברחובות ירושלים ותניפו בה את דגלי ישראל - זיכרו שהעיר הזאת, עוד לפני הרבה דברים חשובים אחרים, ולמרות מורכבותה וסיבוכיה, היא התגלמות הצדק היהודי, היסוד לזכות ולתביעה שלנו על הארץ הזאת; בית חיינו. ומי ששב ומשחרר את ביתו אינו כובש. חג ירושלים שמח.