משנת 1975 אני קם כל בוקר ב־5. אדם שמסתכל מהצד יכול לחשוב שאני משוגע, אבל לך תסביר לו את האהבה העצומה לאדמה ולחקלאות שעם כל האתגרים שהיא טומנת בחובה היא בדמי. אני, יוסי דבש ממושב חצב, חקלאי כבר קרוב ל־50 שנה, ואין דבר שממלא את ליבי יותר מלראות את הכל צומח ולהרגיש את האדמה בין אצבעותיי.
אבל האהבה הזו עומדת להיעלם. במשק שהקמתי במו ידיי, שבו גידלתי שלל גידולים, לא יהיה המשך אחריי. הצעירים של היום, כולל ארבעת ילדיי המוצלחים, נמשכים לכיוונים אחרים – הייטק, רפואה, הנדסה – לכל מקום שבו לא צריך להתמודד עם גחמות מזג האוויר והיעדר תמיכה. האצבע המאשימה אינה מופנית לדור הצעיר, אלא למדיניות ארוכת שנים של הזנחה מצד המדינה שהפקירה את החקלאות בישראל.
השנה האחרונה הרחיקה עוד יותר את הדור הצעיר, שנאלץ לראות את הוריהם החקלאים נאבקים יום־יום על הישרדות. בגיל 71 חוויתי את השנה הקשה ביותר מאז התחלתי לעבד את האדמה. תעריפי המים הרקיעו שחקים, והעובדים הזרים נעלמו כלא היו. חבריי החקלאים בצפון ובדרום נאלצו לטפל בשדות תחת איום רקטות והרחק ממשפחותיהם שפונו מאזורי הלחימה. המחזורים נחתכו בחצי, וגם במושב שבו אני מתגורר ונמצא במרכז הארץ חשנו את המלחמה בעוצמה.
אבל אני לא מאבד את האופטימיות. במידה מסוימת אני חושב שזה בדיוק הזמן לבנות את החקלאות מחדש. ממקום של מאבק ותקווה, כפי שהורינו עשו כשהגיעו לארץ והאמינו שהחקלאות תהיה מנוע הצמיחה של המדינה. המלחמה חשפה את הדור הצעיר במלוא הדרו – פייטרים, ציונים ופטריוטים שעצרו את חייהם ויצאו לקרב לטובת מדינת ישראל, ולעיתים אף לא חזרו ממנו. אבל הדור הזה לא יוכל להשלים את המשימה החשובה הזאת ולהמשיך לעבוד את האדמה לטובת ביטחונם הפיזי והתזונתי של תושבי ישראל אם המדינה לא תיתן לו לגיטימציה ותמיכה.
כפי שהמדינה פעלה כדי לקדם תחומים אחרים, כמו הייטק, עליה לפתח תוכנית ייעודית שתעודד ותתמרץ צעירים להיות חקלאים. ישראל צריכה להיות עצמאית בכל הקשור לגידולים חקלאיים ואיננה יכולה להסתמך על מדינות אחרות, ולכן חייבים להינקט צעדים ברורים.
בכל בוקר, כשאני יוצא לשדה, אני מקווה שיום אחד אראה כאן דור חדש של חקלאים צעירים. לא מדובר רק בעתיד שלי או של המשק שלי, אלא בעתיד של כולנו. חקלאות חזקה היא ביטחון למדינת ישראל.
הכותב הוא חקלאי, לקט ישראל
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו